היי לכולן, קוראים לי שני כהן איזנשטיין, אמא לשני מתוקים קטנים, מדריכה התפתחותית ומלווה אימהות אחרי לידה. בשנה הראשונה אחרי הלידה יש לנו ערימות של חיתולים – ורוב מה שאנחנו עושות איתם… זה לנקות את הפליטות של הבייבי   אז היום אני רוצה לתת לכן כמה רעיונות איך חיתול הבמבוק שלכן יכול לעזור להתפתחות הבייבי! גילאי לידה עד 3 חודשים: *עיטוף התינוק – בעזרת חיתול במבוק גדול ניתן לעטוף את התינוק כך שייתן מגע עמוק וירגיע את התנועות הספונטניות של הקטנטנים, מה שמסייע להם להירגע ולהירדם יותר בקלות.  *מקלחת עם החיתול – יש תינוקות שהכניסה הישירה למים לא נעימה להם. במצב כזה נוכל לעטוף את הבייבי ולהכניסו לאמבטיה יחד עם החיתול, כדי להקל על המעבר לתוך המים.  *בזמני גזים – ניתן לשים את חיתול חמים על הבטן כדי להקל על יציאת הגזים.  גילאי 3 חודשים ומעלה: *שכיבה על הבטן – ניתן לגלגל את חיתול הבמבוק ולהניח מתחת לבית החזה כדי לעזור לבייבי בהרמת הראש.  *גירוי על העור בסוגי מגע שונים – ניתן להשתמש בחיתול הבמבוק ולהעביר על גבי העור של הבייבי בליטוף, שפשוף או דגדוג. כמו כן ניתן להרטיב מעט את החיתול ולחשוף את הבייבי למגע לח על חלקי הגוף השונים.  *החיתול כחפץ מעבר – הרבה תינוקות אוהבים את המגע הרך של החיתול ונקשרים אליו כחפץ מעבר. ניתן לקשור את החיתול בשני הקצוות שלו כדי שהבייבי לא יצליח לכסות את פניו עם החיתול. *משחקי קוקו – כחלק מההתפתחות הקוגנטיבית של התינוקות ולמידת “קביעות אובייקט” (מושג המתאר את היכולת של התינוק להבין שאובייקטים הם קבועים בעולם ולא נעלמים גם אם לא רואים אותם), נוכל לשחק עם התינוקות משחקי קוקו עם החיתול – מה שמסייע גם ליצירת חיבור וקשר בין ההורה לתינוק וגם מחזק קשרים מוחיים ויכולת קוגנטיבית.  גילאי 6 חודשים ומעלה: *יצירת תנועה עם החיתול – תוכלו להניח את הבייבי על החיתול ולמשוך בעדינות בחיתול כדי להניע את הבייבי במרחב. התנועה מגרה את מערכות שיווי המשקל ומחזקת את שרירי הבייבי שנדרשים לייצב את עצמם בכל תנועה של הגוף במרחב.  *החיתול כ”אוהל” להפחתת גירויים – בגילאים האלה חשוב מידי פעם ליצור רגעים של שקט והפחתת גירויים, כדי לעזור במיקוד ובהרגעה של הגוף. ניתן להיכנס ביחד מתחת לחיתול, לשיר שיר, למקד מבט, לקרוא סיפור ועוד. כמובן שנדרשת השגחה ולא לכסות את הבייבי בחיתול לבד *החיתול כ”מצנח” – תוכלו להחזיק ביחד כל בני המשפחה בקצוות החיתול ולנער את החיתול ביחד למעלה ולמטה. אפשר להוסיף כדור או כל אביזר אחר בתוך החיתול ולנסות להקפיץ אותו באוויר. בהצלחה ובהנאה! לשאלות והתייעצות מוזמנות לשלוח הודעה או להתקשר אליי 0508561988 ומוזמנות באהבה לעקוב אחרי באינטסגרם ובפייסבוק (חפשו “מולטי מאמא”) שם אני נותנת הרבה טיפים על התפתחות, כושר אחרי לידה והדרכת הורים. מחכה לשמוע ממכן! שני כהן איזנשטיין – תואר שני בייעוץ הדרכה לגיל הרך, מדריכת תנועה לגיל הרך, מדריכה להתפתחות תינוקות ומאמנת כושר לנשים בהיריון ולאחר לידה. מלווה התפתחותית בנבחרת היועצות של שבט אימהות.

אז כן, עשיתי שלושה ילדים בשנתיים. ביום הולדת שנה של התאומות זה התחיל לדגדג לי. לעשות עוד ילד. רוב האנשים סביבי הרימו גבה וניסו להבין למה אני לא מחכה קצת, בכל זאת, התאומות בנות שנה ואני רק בת 31, לאן יש למהר? אבל אני ידעתי שזה מה שנכון לי.  במדינה כמו שלנו, בה נכנסים לכולן לרחם כדי לבדוק מתי הן מתכוונות להמשיך ולתרום למאבק הדמוגרפי של מדינת ישראל, קיים לחץ מתון על להביא עוד ילדים. אבל זה לא הזיז לי. מה שאנשים חושבים על המשפחה שלי ועל מה אני צריכה לעשות לא רלוונטי עבורי ועבור המשפחה שלי. כל אחת מאיתנו צריכה להתבונן על התא המשפחתי שלה בלבד, על העזרה והתמיכה שיש מהמשפחה המורחבת, על הזוגיות שלה, על סגנון ההורות, על המוכנות של הגוף שלה, ושל הנפש שלה, להכיל עוד ילד קטן שימלא אותה. אחרי ההריון הקצר של התאומות (שהסתיים בשבוע 24), הלידה הטראומטית, והפגייה הארוכה, הנפש שלי שוועה לתיקון. תיקון שיתן מנוח לתחושת ההחמצה. ידעתי שאני רוצה עוד ילד ורציתי שהוא יהיה קרוב בגיל לבנות כדי שלא יהיה בודד מול הכוח שלהן כתאומות. ידעתי שלעשות אותם כל כך צמודים לא יהיה פשוט אבל אחרי כל מה שעברנו ידעתי שהזוגיות שלנו יכולה לעמוד בזה, ידעתי שאני יכולה לעמוד בזה, אחרי שהפתעתי את עצמי בעוצמות שגיליתי בי עם לידת הבנות . ידעתי שהמשפחה המורחבת שלי תתמוך בנו ותעזור כשאסף לא נמצא ובואו, כמו כל דבר בחיים שלי, גם בתחום הילודה, אני פחות טובה בדחיית סיפוקים.  אני רוצה הכל, כאן ועכשיו. וכך היה.  שבועיים לפני שמלאו לבנות שנתיים נולד הבן שלי, מילא לי את הלב באהבה אינסופית והוכיח לי שוב, שיש מעט מאד מטרות שאני שמה לעצמי ולא מסוגלת להשיג.  כשאתן שואלות את עצמכן האם אתן מוכנות לעוד ילד, תשאלו את עצמכן. לא אף אחד אחר. אפשר את בן הזוג אם הוא מתעקש 🙂 אתן יודעות מה מדויק עבורכן ועבור המשפחה הקטנה שלכן.  אני זוכרת אחה”צ עם התאומות בגן שעשועים, כשהייתי בחודש שמיני עם הקטן בבטן,  קולטת שתי אמהות בגינה בוהות בי. אז בהיתי חזרה. “כל הכבוד לך” אחת מהן אמרה “תודה” אני מחייכת במבוכה. “אני חייבת לשאול אותך משהו” היא ממשיכה ואני כבר יודעת בדיוק מה השאלה זה (מצביעה על הכרס הענקית שלי) היה בכוונה? כן. “זה” היה בכוונה. לעשות ילדים צפופים זה אחלה הספק (עם תופעות לוואי כמו: ויתור מוחלט על שינה ורצפת אגן מוטלת בספק). והייתי מודעת לכולם! חלק אמרו שאנחנו אמיצים, וחלק אמרו שאנחנו טפשים, אבל את מי זה מעניין מה כולם חושבים. לגמרי בכוונה ובכלל לא בטעות בחרתי להכנס להריון קצת אחרי יום הולדת שנה של התאומות. ואם גם אתן אמהות לילדים צמודים, וגם אתן מתוחקרות על ידי זרים הנה כמה תשובות שאני נוהגת לענות לזרים שמטרידים אותי בשאלות חטטניות בזמן שהילדים שלי ברקע הולכים מכות: עשינו את זה בשביל שהילדים יהיו חברים טובים עשינו את זה בשביל לסיים כמה שיותר מהר עם תקופת החיתולים עשינו את זה כי גם ככה אנחנו לא ישנים עשינו את זה בשביל הקיצבת ילדים עשינו את זה בשביל ההנחה בגנים עשינו את זה כדי להזדהות עם הדתיים עשינו את זה כי היה לנו משעמם בחיים מניחה שאם תפרטו מול הזר החטטן את הסיבות הנ”ל,  יש מצב שהוא יסתום את הפה או יקווה שיהפוך לז”ל. מוזמנות לשתף את הבלוג הזה אם אתן מזדהות. יאללה ביי, הלכתי לקשור את החצוצרות. שלכן, קרן איתן – שבט אמהות ♥

חיתולי, כרית, דובון, מוצץ, בובו, בובי, שמיכי – אם אחד או יותר מהשמות האלה מוכרים לך אז את מכירה את החפץ מעבר. מה זה בעצם חפץ מעבר?חפץ ממשי – שמסמל עבור התינוק חפץ ביטחון.וכשמו כן הוא, עוזר לתינוק במעברים.חפץ מעבר משרה על התינוק ביטחון ועוזר לו לווסת את הרגש ברגעים קצת יותר מאתגרים. מתי נעזר בחפץ המעבר?ברגעים מאתגרים כמו כעס, פחד, עצבות – הוא יכול לעזור בוויסות הרגשי,בפרידה מההורים,בעייפות/בשינה,בגעגוע להורה,בהסתגלות לגן..ובעצם בכל מעבר שהילד חווה. אל תחששו מתלות בחפץ המעבר – בדרך כלל מגיע הרגע שבו הילד מרגיש שהוא אינו זקוק לו יותר, ואז הפרידה פחות מאתגרת. אין לכם חפץ מעבר?הכל בסדר. לא כל הילדים נקשרים לחפץ מעבר ולא כל הילדים זקוקים לחפץ מעבר.לרוב, מי שכן זקוק לו – נקשר לחפץ מעבר בסביבות גיל 5-7 חודשים, בזמן שהתינוק מתחיל להבין שהוא ישות נפרדת מההורים.כיצד בוחרים חפץ מעבר?הילד בוחר את חפץ המעבר – אנחנו כמובן יכולים להציע אופציות.עדיף משהו רך, ללא כפתורים/עיניים שניתן להוציא.ועדיף משהו שיש לכם פעמיים – ואם הילד כבר נקשר אז מציעה לכם ללכת לקנות עוד..במקרה שנאבד, נשכח וכו’.לפעמים, חפץ המעבר עבור ילדים יכול להיות גם צעצוע וגם כאן תאפשרו לו בחירה.חפץ המעבר חשוב להתפתחות העצמאות של הילד ולכן אין שום מניעה או גיל מסויים שבו נרצה לקחת ממנו את חפץ המעבר – לכל ילד הקצב שלו והזמן שלו להפרד מחפץ המעבר.לרוב, עד גיל 6 אנחנו נראה פרידה טבעית מחפץ המעבר.אני לא ממליצה לקנות את חפץ המעבר לפני הלידה.אתם תראו ותרגישו לאט לאט אם הילד זקוק לו או לא. ואם אתם חושבים שכן? הינה כמה טיפים איך לעזור לו או לה לקחת את חפץ המעבר: • הציעו כמה אופציות במהלך שבוע ותראו למה יש יותר חיבור ולמה פחות.• הציגו את חפץ המעבר בשעות נעימות במהלך היום, בזמן האכלה, בזמן הירדמות/שינה, בזמן משחק – אנחנו רוצים שהחפץ יהיה עבור התינוק חוויה חיובית.• בחרו חפץ כזה שתוכלו לשחזר במידת הצורך – אם הילד כבר נקשר תקנו עוד מאותו הסוג כדי שיהיה לכם בבית לכל מקרה.• בחרו חפץ שהילד יכול להחזיק בעצמו / לסחוב בעצמו.• אם אין הסכמה – אל תכבסו את החפץ. הריח המוכר הוא חלק מהחוויה של חפץ המעבר.• וודאו שהחפץ זמין בעיקר כשאתם מחוץ לבית.• במידה והילד במסגרת – דברו עם הגננת וספרו לה על חפץ המעבר, כדי שהוא יהיה אפקטיבי גם בגן. בהצלחה! נופר יהודה – מדריכת שינה, מלווה התפתחותית ומדריכת הורים.יועצת שינה בנבחרת היועצות של שבט אמהות.

היי! אני אילנה, אמא של רפאל [בן 4.9] ונתנאל [בן 2.6], נשואה לבעלי ארז ומנהלת את עמוד האינסטגרם LITTLE.FINGERS.FUN@. בתחילת הקורונה, כן כן, כבר בסגר הראשון כשכולנו עוד פחדנו לצאת מהבית, פתחתי את העמוד באינסטגרם והתחלתי לשתף את החברות בפעילויות שאני עושה עם הילדים בבית. בהתחלה, לא הבנתי באמת את המשמעות של השיתוף וכמה שזה עוזר להורים להעביר את הזמן בכיף עם הילדים. ואז הגיעו כל ההודעת תודה וזה גרם לי לרצות לשתף יותר! היום, אחרי תשעה חודשים אני לגמרי פה בשבילכם- להתיעץ, לתת רעיונות או סתם לומר שלום!הפעילויות שאני מעלה לעמוד מתאימות לילדים מגיל חצי שנה ומעלה. רובם עם דברים שכבר יש בבית. אנחנו מפתחים כישורי חיים, עובדים על דברים התפתחותיים וכמובן גם מתקדמים עם לימוד אותיות ומספרים והכל נעשה במקסימום פאן! תוכלו גם למצוא כל מיני טיפים על איך ללמד ילדים לשחק באופן עצמאי, לגזור, לקרב בין אחים ועוד!הפעילויות שאני הכי אוהבת להמליץ עליהם הן הפעילויות החושיות. הן מתאימות כמעט לכל גיל וחלקן אפילו “אכילות” לקטנטנים שעדיין מכניסים את הכל לפה. בעזרת מרכיבים שיש לרובנו כבר בבית תוכלו להכין יחד עם הילדים- אורז צבעוני למשחק, חול קינטי ‘אכיל’, קצף צבעוני רך נעים ויציב, פסטה צבעונית להשחלה ועוד המון! את כל הפעילויות האלה ניתן לעשות בוריאציות שונות ובהתאם להתקדמות של הילד. ניתן אפילו לשלב משחק משותף של שני ילדים יחד בטווחי גילאים שונים. אתן לכם דוגמא: נניח אני רוצה לעשות פעילות עם אורז צבעוני לשני ילדים בני 2 ו4: לקטן, אחביא באורז מספרים ואכין לו בצד דף עם המספרים כתובים. בעזרת כלים שאציע לו, הוא יצטרך להוציא את הספרה ולהניח במקום הנכון על הדף ובכך הוא לומד לזהות את הספרה.לגדול יותר, ניתן לעשות עם אותיות, תרגילי חשבון פשוטים או אפילו מילים שחסרות להן אות. בכך, שניהם עושים את ‘אותה הפעילות’ אבל רמת הקושי שונה ומותאמת לכל ילד. ועל הדרך הם זוכים להתקרבות בין אחים שזה לא פחות חשוב בעיני. אמבטיה. בואו נתייחס לזה רגע…מכירים את זה שאתם צריכים לשכנע אותם שעה להכנס למקלחת ועד שהם נכנסים בסוף הם לא רוצים לצאת??אז הנה כמה דרכים להקל על תהליך הכניסה לאמבטיה:1. אמבטית צבעים! כל מה שעליכם לעשות זה להלהיב אותם שהיום עושים אמבטיה בדרך מיוחדת. תבחרו יחד צבע, תאספו משחקים שניתן להכניס לאמבטיה בצבע הזה, תמלאו מים ותוסיפו ממש מעט צבע מאכל. מספיק שיבחינו בצבע ושלא יצבע את הילד. זרקו פנימה את כל המשחקים שמצאתם ותתחילו לשחק! ברגע שהם הופכים לחלק מהתהליך הכיפי הם נהנים הרבה יותר – וזה הופך ‘לרעיון שלהם’.2. אמבטיה זוהרת!! טוב זה אחד הכיפים! פעם הבאה שאתם הולכים לחנות סטוק- תקנו חבילת סטיקלייטים [הכי זולים שאתם מוצאים]. ממלאים את האמבטיה, זורקים כמה סטיקלייטים זוהרים ומכבים את האורות! תודו לי אחר כך..! 3. אמבטיית קצף צבעונית! אני אוהבת להכין להם קצף צבעוני לפחות פעם בשבועיים. זה היפואלרגני, לא שורף בעיניים, יציב וכל כך נעים!! כל מה שעליכם לעשות זה להכניס למיקסר חצי כוס מים עם טיפה של צבע מאכל ורבע כוס סבון ילדים. להפעיל את המיקסר על המהירות הגבוהה ביותר למשך דקה- שתיים ולהתחיל לשחק!!! בנוסף לכל הפעילויות אני גם אוהבת לעשות איתם ניסויים מדעיים כיפים שגם אותם אתם יכולים למצוא בעמוד! בין האהובים עלינו: לראות את התגובה הכימית בין הסודה לשתייה לחומץ, דייג של קוביות קרח ו’נוזל או מוצק?’ ישנם גם דפי פעילות כיפים שאני יוצרת ושולחת באהבה והמלצות על מוצרים לילדים לתרגול כישורי חיים.אז אני פה כדי להזכיר לכם שלא צריך משחקים מפוארים, יקרים וכאלה שתופסים מלא מקום! כל מה שצריך זה קצת דמיון, יצירתיות, ומוצרים שכבר יש לנו בבית! מבטיחה לכם שבסופו של יום הם לא יזכרו את המשחק החדש שקניתם אלא יזכרו את החוויות הכיפיות של היצירה והתנסות יחד איתכם!אז מה אתם אומרים? מצטרפים אלי לעוד רעיונות כיפים??מחכה לראות את התיוגים שלכם בסטורי!!מצרפת לכם קישור לאתר שלי עם המון דפי פעילות ומוצרים שאני מכינה בעצמי בעבודת יד:https://www.littlefingersfun.com/וכמובן את הקישור לעמוד האינסטגרם:https://instagram.com/little.fingers.fun

היי, אני ליאת שחם, נשואה ואמא לשלושה קטנטנים צמודים (בת 4.5, בן 3, בת שנה), אני יועצת שינה לתינוקות וילדים ומדריכת הורים. לפני שהפכתי לאמא רציתי להגיע הכי מוכנה שיש. לקחתי קורס של תזונה, קורס של הנקה – איך עושים את זה נכון, קורס של הכנה ללידה… הכל כדי שאגיע עם כמה שיותר מידע וכלים. אבל בפועל, כשהפכתי לאמא, הבנתי שיש כל כך הרבה דברים שלא מדברים עליהם מספיק, לא בקורסים השונים וגם לא בין החברות. מצאתי את עצמי חושבת שוב ושוב – למה אף אחת לא אמרה לי שזה ככה…?   אז הכנתי לך רשימה של נושאים ומצבים שאולי לא סיפרו לך, אבל כדאי שתכירי כדי שתגיעי קצת יותר מוכנה לפגוש את הבייבי, את עצמך ואת החיים עצמם.ואגב, זה לא בלוג רק למי שעתידה להיות אמא בקרוב… אני כותבת לכל אמא, כי תמיד יש מה ללמוד, גם אם זה הריון שלישי (או יותר). מוכנה? הנה זה בא:1.מזל טוב! הפכת לאמא! ומעכשיו את קצת פחות מעניינת!טוב… לא באמת, אבל בפועל את תתחילי לשמוע הרבה – מה איתו? ישן? אכל? ולפעמים יתעסקו כל כך בו, שישכחו שגם אותך צריך לשאול אם ישנת או אכלת. עצה שלי – אל תיקחי ללב. כולם מתלהבים מהקטנצ’יק וזה טבעי, אבל את חייבת לדאוג גם לעצמך – תדאגי לאכול טוב, לשתות הרבה, ולנוח… כמה שאפשר וכמה שיותר.  2. זהו. הגעתם הבייתה וחופשת הלידה מתחילה. טוב… זו לא ממש חופשה, אחרי שבוע גם את תסתובבי בעולם בניסיונות להבין מי החליט לקרוא לתקופה הזו ככה?? אין בריכה, אין ים ואת לא במלון 5 כוכבים… חופשה זה לא. 3.מזל טוב, יש לך בוס חדש שמנהל אותך לתקופה הקרובה. זה הבוס הכי מתוק בעולם, יצור קטן וטהור שזקוק לך. באמת זקוק לך. יש ימים שיהיו הכי מדהימים בעולם ויש ימים שיהיו יותר מאתגרים. זה תקין. גם הוא בתקופת הסתגלות לחיים ולעולם החדש שהוא הגיע אליו.    4. בהמשך לסעיף הקודם – אל תתביישי לבקש עזרה! כל עזרה שהיא.עזרה מאמא, עזרה מחמותך, מגיסתך, מחברה טובה. אפילו ברמה שיבואו לשעה שעתיים להיות איתך בבית לשמור עליו, כדי שאת תוכלי להתקלח כמו שצריך וקצת לנוח. תטעיני את עצמך באנרגיה כדי שיהיה לך לתת לו.וגם עזרה מסוג קצת אחר – זה בסדר שאת עוד לא יודעת איך לקלח אותו, זה בסדר שאת עוד לא בטוחה איך מלבישים נכון. אני זוכרת איך ניגשתי חצי מבוישת לאחות בתינוקייה ובקשתי שתראה לי איך מחליפים טיטול… באמת שלא ידעתי מה עושים ואיך עושים את זה. היום זה מובן מאליו מבחינתי, אבל לפני 4.5 שנים זה היה ממש חדש לי. אז אל תתביישי לבקש עזרה ושילמדו אותך. לאט לאט את תתחילי להתאמן ואני מבטיחה לך שתוך פחות מחודש את עושה הכל בעצמך בלי למצמץ.   5. בהרבה סיטואציות תפסתי את עצמי לא מוכנה, אבל ההלם האמיתי הגיע בערך ביום השלישי שאחרי הלידה הראשונה. הרגשתי מוצפת. הרגשתי שמשהו קורה לי ואני לא יודעת להסביר מה.בכיתי. בכיתי כל כך הרבה. נפגעתי מכל שטות. הרגשתי שאני לא מצליחה להסביר אפילו למה אני נפגעת או למה אני בוכה. באמת שלא הייתה סיבה. אבל בכיתי. והבכי התחלף לצחוק, והרגשתי שאולי יש מצב שמשהו לא בסדר איתי.כשהרופאה נכנסה לביקורת שגרתית של כל היולדות, שיתפתי אותה, וניסיתי להבין מה קורה לי. היא הסבירה לי שהגוף שלי מלא בהורמונים, ושזה טבעי לחלוטין שאני סופר רגישה ושאני צריכה לתת לזה מקום ולא להילחם בזה. אז נתתי לזה מקום וזה באמת עבר כמו שזה בא (וזה המקום להודות לבעלי שספג את כל הבכי וידע להכיל ולחבק… כי זה כל מה שהייתי צריכה).מדברים כל כך הרבה על ההורמונים של ההיריון, וכל כך מעט על ההורמונים שאחרי הלידה. אז כן, ההורמונים משתוללים גם אחרי הלידה, וזה תקין וזה עובר. אם את מרגישה שזה נמשך זמן רב מידי או שזה גורם לך לא לרצות לטפל בתינוק – תפני לרופא, תתייעצי. אל תישארי עם התחושות האלה לבד. 6. כולנו מדמיינות את זה ממש כמו בסרטים – התינוק רעב, את מניקה והכל מושלם. אז זהו… ששכחו להגיד ולספר שהנקה לא בהכרח תהיה קלה, לא כולן מתחברות ולא כולן אוהבות את זה – וזה נורמאלי!! את צריכה ללמוד להניק והוא צריך ללמוד לינוק ולפעמים זו לא פעולה כל כך טבעית כמו שאת חושבת שהיא תהיה. אז יש את מי שתתעקש על הנקה ותעשה הכל כדי להצליח, יש את זו שההנקה ממש כואבת לה והיא סובלת וממש בוכה תוך כדי ובסוף בוחרת להפסיק, יש את זו שמרגישה שאין לה מספיק חלב ובוחרת לשלב הנקה עם תמ”ל ויש את מי שבוחרת ממש מההתחלה שלא מתאים לה להניק וישר רוצה לייבש את החלב.תזכרי – לא משנה מה את עושה, העיקר שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך ושהבחירה שלך תעשה טוב גם לך וגם לתינוק. 7. מרגע שהפכת לאמא את מוצפת בעצות, טיפים, הצעות, המלצות ומה לא. הכי חשוב הוא שתלמדי להקשיב קודם כל לעצמך. תקשיבי לכולם ותבחרי לעשות מה שאת שלמה איתו. את יודעת הכי טוב מה נכון לך ולתינוק שלך. ויחד עם זאת, לפעמים את תרגישי שאת לא יודעת מה נכון, שאת ממש מנסה להקשיב לקול הפנימי שלך אבל אין לך כיוון כי כל אחד אומר לך משהו אחר והכל נראה לך נכון. יש גם מצבים כאלה, וחשוב לי שתדעי שזה בסדר, אבל ממש בסדר, להתייעץ עם יועצת (לגבי שינה, הנקה, הדרכת הורים, תזונה או כל נושא אחר שאת מרגישה שאת באמת לא יודעת מה נכון לך). וזה לא משנה אם את אמא בפעם הראשונה או אמא בפעם הרביעית, אם את מרגישה קושי מסויים ואת לא בטוחה שהמענה שאת נותנת לבייבי שלך הוא מענה שמתאים לו –תחפשי יועצת מתאימה, תשוחחי איתה, תבדקי אם את מתחברת אליה ולגישה שלה ותיקחי ממנה כלים שמותאמים לתינוק הספציפי שלך, לא לתינוק של אחותך, לא לתינוק של החברה הכי טובה – כלים שמותאמים ספציפית לתינוק שלך.לקח לי הרבה זמן להבין שאם אני בוחרת להתייעץ זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה, בדיוק להפך – זה רק הפך אותי לאמא הרבה יותר טובה עבור הילדים שלי.(היום כיועצת שינה, אני יכולה לספר לך שכשמגיעות אליי אימהות לייעוצי שינה או לשיחות ייעוץ אני תמיד מתאימה את הכלים למצב הספציפי ולא נותנת סיסמא כללית, ותמיד תמיד מחברת את האימהות לאינטואיציה שלהן. מבחינתי אין דבר שיכול להחליף אינטואיציה של אמא, לפעמים פשוט צריך שמישהו חיצוני ייתן לך את הבטחון הזה להאמין ולהקשיב לעצמך). 8. כבר שמעת את המשפט “בילד השני יותר קל?” אז בואי נדבר על זה רגע…זה

היי אני יעל נשואה לאיתן, אמא לארבעה צמודים איתמר, אריאל, אופיר ואבישג (שוגי) -שלושה בנים ובת (כן, כן, הצלחתי בפעם הרביעית) בגילאים שנה עד שבע וממש כל יום צריכה ללדת בפעם החמישית (!) בן נוסף ואני הכי מחכה לקבל מארז של סילבר בל יאאאא. אנחנו מתגוררים בצורית ישוב קהילתי מקסים בגליל שבצפון וביום יום שלי אני עובדת במחלקת משאבי אנוש בחברת פארמה.יש לי עמוד אינסטגרם למטרת השראה ושיתוף רעיונות לקופסאות אוכל לילדים, שבו אני מעלה מתכונים, המלצות על ציוד משלים לקופסאות אוכל, רעיונות לאוכל שילדים אוהבים ועוד. לכבוד תחילת שנת הלימודים אשתף אתכן בטיפים שלי להכנת קופסת אוכל מוצלחת שתשמח את הילדים בשעת הארוחה בגן או בבית הספר.נתחיל מבחירת סוג הקופסא- השלב הראשון לרכוש קופסא שמתאימה לצרכי הילד. יש קופסאות מעלות של 2.5 ₪ לקופסא ועד מאות שקלים לקופסא. צריך להבין מה תואם את גיל הילד וצרכיו מבחינת פתיחת הקופסא- שהילד יצליח לפתוח בעצמו ובקלות את הקופסא ללא עזרת מבוגר/גננת על מנת לא ליצור תסכול. תאי החלוקה בקופסא- יש קופסאות עם/בלי חלוקה. נניח אצלנו אני חייבת קופסאות עם כמה שיותר תאים כדי “ששום אוכל לא יגיע באוכל אחר”. אטימות הקופסא- שלא תיהיה זליגת נוזלים בין מחיצות הקופסא או מחוצה לה. גודל הקופסא- שתתאים לתיק של הילד ותכנס בקלות ועדיף בשכיבה (מנח מאוזן בתיק) ובנוסף שתתאים בגודל לכמות המזון שהילד לוקח איתו. לצורך הענין קופסא עם תכולת ליטר ומעלה מיותרת לילד בן 3 שלא יסיים כמות מזון שכזאת.   באינסטגרם שלי יש סקירה של קופסאות אוכל שונות עם יתרונות וחסרונות עבור כל קופסא- ממליצה להציץ שם. תוספות וקישוטים לקופסא- אני תמיד אוהבת לצרף מסר משמח מהבית בקופסא. למשל להדביק מדבקות על עטיפת הכריך או להוסיף פתק קנוי (כמו חידות הידעת/ חידות מתגרדות) והכי כיף פתק עם הקדשה של אמא. ניתן להוסיף כל מיני קיסמים עם דמויות אהובות (או להזמין מאלי אקספרס/איביי) ולנעוץ במזון כקישוט- חשוב לי לציין שאם מדובר בילדים צעירים (גילאי 3) יש חשיבות להסבר ולימוד של אכילת מזון “מקושט” והוצאת האביזרים הלא אכילים על מנת למנוע חנק. כמו כן, יש גנים שהגננת נותנת בתחילת השנה הנחיות מפורטות מה מותר ומה אסור מבחינת המזון ותכולת הקופסא, אז לא למהר לרכוש לפני שמתחילים את שנת הלימודים ונשמעים להנחיות הצוות בגן. את התוספות והקישוטים אני מזמינה בעיקר מאלי אקספרס, איביי ואמזון.לצערי עכשיו בגלל תקופת הקורונה המשלוחים מאוד מתעכבים או יקרים מאוד לכן, אני רוכשת בארץ בכל חנויות הסטוקים למינהם. תמיד אפשר למצוא מציאות. אני גם תמיד מעלה סטוריז מעניינים עם מציאות שאני רוכשת וכמובן משתפת בלינקים לרכישה. יש גם את רשת “דייסו” ו- “מיניסו” היפניות בקניונים הגדולים בארץ שבהן ניתן למצוא מחלקות שלמות עם מוצרים משלימים לקופסאות אוכל. קישור לעיניים מפלסטיק לקישוט מזון קישור למזלגות חיות סידור הקופסא ובחירת המזון- ילדים תחילה אוכלים עם העיניים אז העיקר פה זה סידור המזון בצורה ובצבעים שיגרמו להם לרצות ולאכול. אני בוחרת תמיד במזון “מיני” מיני פשטידות, מיני פיצות, מיני מאפינס וכו’. אני מניחה אותם במנג’טים מסיליקון בצורות וצבעים שונים שמוסיפים צבע לקופסא. אם מדובר בכריך, אפשר לקרוץ מהלחם בעזרת חותכני עוגיות כריכים בצורות ואפילו מספיק שתחתכו את “הקשה” וכבר יהיה להם כיף יותר לאכול. אפשר לעטוף את הכריך בשקית צלופן ולצייר עליה או להדביק מדבקות או לעטוף בשקיות צבעוניות. לכל קופסא תמיד אוסיף ירקות מיני או ירקות חתוכים בצורות ופרי חתוך. רוב המזון שאני בוחרת לקופסאות הוא “פינגר פוד” שניתן לאכול בקלות עם הידיים אם יש צורך אני מוסיפה מזלג/כפית בהתאם.   קישור לחותכני ירקות ופירות בצורות קישור למנג’טים רב פעמיים מסיליקון מתכון מעולה להכנת “מיני” פיתות עם זעתר (ניתן להקפיא ולהוציא ערב לפני לקופסא) עוד טיפ חשוב הוא לשתף את הילדים בבחירת סוג קופסת האוכל. להתייעץ איתם לגבי בחירת המזון שיהיה בקופסא ולשתף אותם בהכנת המזון. אפשר גם להכין תפריט שבועי מראש שיקל על ההתלבטות היומית. אני גם ממליצה לתרגל עם הילדים בבית אכילה מקופסא, למשל ארוחת בוקר בחופש שתוגש בקופסא או לקחת קופסא לטיול- זאת מיומנות שצריך להכיר (פתיחה וסגירת הקופסא, אכילה מתאים קטנים, הכנסת והוצאת הקופסא מהתיק).אני מאחלת לכולנו שנת לימודים מוצלחת, הסתגלות מהירה לשגרה ושיחזרו לנו תמיד קופסאות אוכל ריקות הביתה.לעוד מלא רעיונות, סידור הקופסא ומתכונים המותאמים לילדים תציצו  באינסטגרם שלי לשאלות נוספות מוזמנות לכתוב לי שם אשמח לענות בכיף! נשיקות, יעל.    

אני מאוהבת! לא, לא תמיד זה היה כך. אני מורן, בעלת בלוג האימהות וההורות האינסטגרמי ima.moran, ומנהלת את קבוצת הפייסבוק “עיבוד לידה ביחד – מדברות על חווית הלידה האימהות שאחרי”. אני אשתו של אוהד, החבר הכי טוב שלי (אנחנו ביחד מאז התיכון, כבר 14 שנה), ואמא לאיתמר, הידוע בכינויו #איתמרפינסזההחיים.    אחרי הלידה, הייתי שבורה. פיזית וגם נפשית. כמה שהתכוננתי, אף אחד לא הכין אותי לקושי הנפשי הזה. הרי הקושי הפיזי הוא כביכול לגיטימי… אבל גם למישהי כמוני, שמאוד אוהבת לדבר את התחושות שלה (בכל זאת- בת של פסיכולוג), לא היה פשוט לדבר עליהן. ראיתי את אלו שילדו, שסיפרו שהן ״מאוהבות״. יושבות בבתי קפה, הולכות לחוגים, מתנהלות בחיים החדשים שלהן כאילו עשו זאת מאז ומתמיד. כאילו נולדו להיות אימהות. ואני? לא הבנתי איך אפשר. איך הן מצליחות בכלל לאהוב מישהו שמפריע להן לישון? איך שגרת החיים יכולה להשתנות מקצה לקצה? ואני, צריכה פשוט להסתגל אליה? איך אפשר להתחבר כל כך לתינוקי שאני מכירה כל כך מעט זמן? והקטנצ׳יק… רק אוכל, ישן, ואפילו חיוך עדיין לא מחזיר אליי. הרגשתי רע. למה אני לא מצליחה להתחבר אליו? להיות ״מאוהבת״? אפילו עברה לי בראש המחשבה שהוא מסכן שהוא נולד דווקא לי. אולי אמא אחרת הייתה עדיפה? אולי לא אצליח לאהוב אותו לעולם? ואיזה חיים אלו ללא אהבה של אמא? איזו מן אמא אני? ובכלל, אולי אני עדיין לא באמת מוכנה להיות אמא? נכון, אני ואוהד כבר כל כך הרבה שנים ביחד, אבל אולי האימהות הייתה מוקדמת לי בשלב הזה בחיים? ניסיתי להניק, הוא לא רצה. שאבתי, הוא לא רצה. הייתי פצועה, דיממתי, וישבתי בכל יום 3 פעמים ביום למשך שעה, כדי לשאוב. אבל הכמות? מזערית. וכאב כל כך. והרי לפני הלידה הלכתי לקורס הנקה, כתבתי הכל! באמת! נשבעת! אבל ברגע האמת, כלום לא עזר, העולל לא רצה לינוק! ומה ששאבתי, פשוט לא הספיק. שבועיים כאלו, שבועיים של סבל מהול בבלבול. לא הבנתי את המצב החדש שהחיים זימנו לי. בכיתי המון. המון! הגוף מחלים, אני חלשה, והלידה הקשה שעברתי עוד מהדהדת לי בראש. זו הייתי אני, ששכבה שם בין החיים והמוות, והנה אני כאן, בבית, צריכה לטפל ביצור הזה שיצא ממני. אחרי שלושה שבועות של ימים טרופים, בהם הרגשתי שאני חיה חיים של מישהי אחרת, יצאתי מהבית! חברה הכריחה אותי להגיע איתה לחוג עם הילד (ותודה על כך!). לאחר הרבה התכוננות נפשית, הגעתי לשם. המומה מזה שיש חיים בחוץ. שהחיים המשיכו. שהשמש זורחת. משם, זה כבר היה יותר פשוט. התחושות הקשות התחלפו בתחושת סימפתיה קלה לעולל, ואחרי שלושה חודשים אני זוכרת שאמרתי לבעלי: ״ניראה לי שאני אוהבת אותו״. אחרי שנתיים שבהן ההורות הפכה לי טבעית, הרגשתי שמשהו בפאזל עדיין חסר. שאני זקוקה לדבר עם מישהי על מה שעברתי שם בחדר הלידה. אז פניתי למישהי שעושה עיבוד לידה. כן. יש מישהי שזה (אשכרה!) התפקיד שלה. הרגשתי, שכדי לנקות מעצמי משקעים מהלידה, וכדי שאוכל להיות יותר שלמה באימהות שלי, אני חייבת להבין מה עבר עליי שם. בלידה הזו. עם איתמר. זה אולי מרגיש קצת מביך לחלקנו – כי הרי אני חיה ונושמת , ויש לי את המתנה הגדולה ביותר בידיי, וזה מה שחשוב, לא? אז כן. אבל לא רק. החלטתי שאני רוצה לעשות שימוש בפלטפורמה המדהימה הזו ובעוקבות שלי, ולהפיץ את העובדה שבכלל יש דבר כזה. וזה דבר מדהים. עיבוד לידה. אז מידיי פעם, אני משתפת בבלוג שלי באינסטגרם, חלקים מהטיפול, ורגעים מהלידה שאני חוזרת אליהם. יש הרבה רגעים שהשאירו בי ממש צלקות פיזיות, ובעיקר נפשיות. וזה דבר מטורף מה שאנחנו עוברות. והרי זה באמת אחד האירועים המכוננים שיש בחייה של אישה. ולא תמיד זה קורה כמו שאנחנו רוצות ומייחלות. ולפעמים זה אפילו משתבש. ולפעמים קצת לא נעים להודות, שהדרך שעברנו כדי להביא את הפלא הזה, בדמות ילדון מתוק- היתה קשה. ולפעמים גם קשה מידיי. כן. מידיי. אז אני שמה את זה כאן- את הידיעה, שיש מקום לדבר על זה. וזה לא עובר, גם שנתיים אחרי, ולפעמים גם חיים שלמים- עד שלא מחליטים לחטט בזה שוב. ואני שמחה בשבילי שאני עושה את זה. ואני שמחה בשבילנו, נשים, שיש דבר כזה. מזמינה אתכן לכתוב לי אם מרגישות שמעניין אתכן עוד. ובכלל להצטרף, לשתף ולספר את עיבוד הלידה שלכן… נשיקות, מורן. פייסבוק –https://www.facebook.com/groups/987111641652190/?ref=share אינסטגרם – https://instagram.com/ima.moran?igshid=s1kbqhdiokn2

אנחנו שמחות לארח את ד”ר מרינה לנדאו בבלוג של סילבר בל.  ביקשנו מהעוקבים שלנו באינסטגרם לשאול שאלות בנוגע לעור התינוק. בחרנו דווקא את ד”ר מרינה לנדאו כי היא רופאת עור בכירה. שימשה כנשיאת החברה הישראלית לכירורגיה דרמטולוגית. בנוסף להיותה מומחית ברפואת עור, ד”ר לנדאו עוסקת ומתמחה ברפואת עור אסתטית וקוסמטית עם דגש מיוחד על טיפולים לא חודרניים בהזדקנות העור. שאלה: האם אקנה עשויה להופיע גם אצל תינוקות? תשובה: למרות שאנחנו מצפים שלתינוקות יהיה עור מושלם, אקנה יכולה להופיע גם בתינוקות. הסיבה היא העברת הורמונים מהאמא דרך השיליה. ואכן האקנה יכול להופיע ממש בימים הראשונים לאחר הלידה. מנגנון אחר הוא הורמונים שעוברים בהנקה. בדרך כלל מדובר באקנה קל בפנים שאינו דורש התערבות כלשהי. רק לעתים נדירות יש צורך טיפול תרופתי. ביטוי טיפוסי של אקנה בתינוק שאלה: במקרה של תפרחת חיתולים, מהי הדרך הטובה ביותר להתגבר על הבעיה כמה שיותר מהר ואיך מרגיעים את העור בינתיים? תשובה: תפרחת חיתולים היא בעיה מורכבת, שמתחילה בדרך כלל בגלל גירוי כימי של העור על ידי מרכיבי שתן או צואה, או כתוצאה משפשוף העור עקב חיתול לא מתאים בגודל או שילוב של שניהם. בשלב שני מתפתח באזור זיהום פטרייתי או חיידקי. לכן מניעה מהווה צעד חשוב מאוד. כשהתופעה מתפתחת התוצאות המהירות ביותר מושגות על ידי: רחיצה ואוורור המקום (לנסות להשאיר את התינוק ללא חיתול למרווחים של רבע שעה), החלפה תדירה של החיתולים (גם בלילה), שימוש בחיתול מרווח (למניעת שפשוף העור), מריחת קרם טיפולי (כשיש זיהום פטרייתי או חיידקי), מריחת קרם מגן (בדרך כלל על בסיס צינק אוקסיד. שאלה: מאיזה גיל התינוק יכול לפתח אסטמה של העור? תשובה: אסטמה של העור יכולה להופיע ממש בלידה, אבל הביטוי היותר משמעותי שלה מופיע כשהתינוק לומד לגרד, שזה בערך גיל 3-4 חודשים. הביטוי של המחלה בגיל ינקות שונה במעט מהביטוי בגיל מבוגר יותר. בדרך כלל יש יובש עור כללי עם החמרה בגב כפות הידיים ובפנים. ביטויים טיפוסיים של אסטמה של העור בתינוק שאלה: האם כל יובש בעור הפנים והקרקפת מצביע על אקזמה? תשובה: בדרך כלל כן. אבל יובש בפנים וקרקפת בתינוק יכול להצביע גם על אפשרויות אחרות, כמו למשל סבוראה. במקרה זה לרוב בקרקפת יש שכבת עור שומנית עם ריח אופייני. שאלה: האם עדיף לקלח את התינוק כל כמה ימים ולא כל יום?  תשובה: אין כמעט מצב ברפואה שבגללו לא מקלחים תינוק כל יום. שאלה אחרת היא -עם מה מקלחים? תינוקות עם עור יבש ונטייה לאסטמה של העור עדיף לרחוץ עם שמן לאמבטיה ולא סבון. גם לא סבון לתינוקות. כי כולם מייבשים את העור (זו רק שאלה עד כמה) שאלה: באיזה מגבת עדיף לייבש את עור התינוק? מבחינת החומרים של הבד…  תשובה: חומרים טבעיים תמיד עדיפים. מגבות כותנה מצטיינות ביכולת ספיגה מקסימלית וניתן לייבש בהם את עור התינוקות ביעילות ובביטחון. בשנים האחרונות הופיעו מגבות מייקרופייבר, אשר למרות היותן עשויות בד סינטטי, מצטיינות ברכות ויכולת ספיגה טובה. ניתן בהחלט לנגב בהם תינוקות שאינם סובלים מבעיות עור מיוחדות. שאלה: מאיזה גיל מומלץ להתחיל השתמש במקדם הגנה ביציאה מהבית? תשובה: עד גיל חצי שנה לא חושפים עור של תינוק לשמש. בכלל. מגיל חצי שנה אפשר להתחיל להשתמש במסנני קרינה לתינוקות. תכשירים אלה מכילים מרכיבים פיזיקליים: צינק אוקסיד וטיטניום דיאוקסיד. מרכיבים אלה פועלים כמו “מראה” ודוחים את קרני השמש מהעור. לרובם צבע לבנבן. שאלה: כיצד ניתן לזהות כתמים על העור שעלולים להיות מסוכנים? תשובה: כל פצע בעור שלא מתרפא המהלך של מספר שבועות, נגע ששינה את צבעו או גדל באופן משמעותי, נגעים חומים אסימטריים עם גבול בלתי סדיר, הופעה של מספר גוונים באותו הנגע, נגע מדמם באופן קבוע- כל אלה צריכים לעורר דאגה ומחייבים לקבוע תור לרופא עור. שאלה: האם יכול להיות שכתמי לידה יעלמו עם השנים? תשובה: בהחלט. יש כתמי ליזה שמתבהרים מאוד, משתטחים ואפילו נעלמים. שאלה: לילד שלי הופיעו בעור איזורים בהם העור מחוספס עדיף ללכת לרופא ילדים או לרופא עור? תשובה: רופא ילדים יידע לתת מענה מעולה לבעיות עור שכיחות בילדים. לגבי בעיות עור נדירות יותר או במקרה שרופא ילדים לא הצליח לפתור את הבעיה, כדאי להתייעץ עם מומחה לרפאות עור. שאלה: איזה בגדים מומלץ להלביש את התינוק כדי שלא יפתח מחלות עור? תשובה: בגדים לא גורמים למחלות עור, אבל יכולים להחמיר בעיה קיימת או לעורר תופעה זמנית. כלל חשוב, בגדים טבעיים דוגמת בגדי כותנה או טריקו נסבלים טוב יותר על ידי עורו של תינוק, מאשר בדים סינטטיים.  תודה לד”ר מרינה לנדאו על שיתוף הפעולה וללה-רוש פוזה על החיבור המבורך.  ***בקניית סט אמבטיה קטן של סילבר בל מקבלים במתנה מארז לטיפוח התינוק המכיל: ליפיקאר שמן ניקוי +AP – שמן רחצה המסייע להשבת הליפידים. לעור יבש ומגורה במיוחד. להקלה מיידית. גודל: 100 מ”ל ליפיקאר באום +AP – קרם גוף מזין לעור יבש בצורה קיצונית. נגד גירויים ותחושת אי נוחות בעור. להקלה מיידית. גודל: 75 מ”ל סיקפלאסט באום B5 – קרם המסייע לשיקום, הגנה והרגעת עור מגורה, סדוק ומתקלף. גודל: 15 מ”ל לרכישה לחצו  https://www.silverbellbox.com/product/my-first-bath-boy/

סוף עונת הקורונה כבר מגיע… ואם אני אנסה לשים את הדגש על אחד הדברים שהעסיקו המון אנשים ובעיקר הרבה מאוד הורים לאורך התקופה הזו זה “אוכל”. אוכל בתרבות שלנו, זו הישראלית, מתקשר עם משפחתיות, עם נתינה, עם חום. אנחנו אוהבים לצפות בתוכניות בהן מלמדים אותנו לבשל, אנחנו נהנים לצפות בתוכניות בהן אחרים מבשלים ומתחרים זה בזה, אנחנו מעלים לרשתות החברתיות כל סיר מבעבע, כל חלה שאפינו לשבת ועוד ועוד. כשהילד הראשון שלנו נולד על פי רוב אנחנו מחכים בציפייה רבה לרגע שבו הוא כבר יתחיל לאכול “אוכל אמיתי” (בינינו, אי אפשר לקרוא למחית ירקות או פירות באמת אוכל). ועדיין זה שלב שהורים מצפים לו, זה שלב חדש ומרגש ובגלל שהוא שלב חשוב ומרכזי בהתפתחות התינוק חשוב לי לכתוב לכם עליו על מנת שהמעבר הזה יהיה כמה שניתן נעים וטוב לילד כמובן וגם להוריו. לפני שנצלול אל הנושא המעניין הזה, ברשותכם אציג את עצמי בקצרה. אני יעל בגדדי נשואה ואמא לשלוש בנות.  ב 14 השנים האחרונות אני עוסקת בחינוך, אני בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי וכיום מרבית העשייה שלי היא הדרכת הורים. אני מדריכה הורים החל משלב ההכנה ללידה ולהנקה, לאחר הלידה מסייעת בביסוס הנקה ולאחר מכן במעבר למוצקים, מדריכת עיסוי תינוקות וכמובן מדריכת הורים בכל קשת האתגרים המלווים את ההורות של ימינו. כאשר תינוק חדש בא לעולם על פי רוב אמא שלו יכולה לבחור את הדרך שבה היא רוצה להזין אותו, חלק תבחרנה להניק, אחרות תבחרנה לשאוב חלב אם ולהאכיל מבקבוק, חלק תבחרנה להאכיל באמצעות תחליף חלב אם וחלק תשלבנה. לעיתים קורה שאמא מתכננת משהו אחד ומכורח נסיבות בסוף קורה משהו אחר. מה שבטוח וודאי לגבי כל תינוקות האדם הוא, שהם כולם ניזונים מחלב וזאת מכיוון שאנחנו בעל חיים ממשפחת ה”יונקים” ומה שמייחד אותנו הינו העובדה שמערכת העיכול של יונק בן יומו מותאמת לתזונה נוזלית ואינה יכולה לעכל חומרים מוצקים ועל כן, חלב האם עשיר במרכיבי מזון חיוניים, ומספק את כל צרכיו התזונתיים של הולד – ולכן אנחנו ממשפחת היונקים. אז מתי נתחיל לעבור למזון מוצק? אתם ודאי שואלים את עצמכם, לפני שנסביר אילו תנאים צריכים להיווצר על מנת שנתחיל להזין את הקטנטנים שלנו במזון מוצק חשוב לי להגיד, שבשנת 2012 משרד הבריאות בישראל שינה את ההנחיות, אם לפני כן היתה הנחיה להתחיל טעימות מגיל 4 חודשים אז ההנחיה שונתה לגיל חצי שנה והסיבות לשינוי הן חשובות. מחקרים מצאו שחשיפה מוקדמת לכל מיני סוגי מזונות יעילה במניעת אלרגיות ולכן הנחו את ההורים להתחיל טעימות כבר מגיל 4 חודשים, רק שבטעימות הללו הכוונה היתה ממש נגיעה של מזון (מקסימום כמות של 2-3 כפיות), ממש חשיפה קטנה, שאני נוהגת לדמות אותה לבדיקת אלרגיה. כשמערכת העיכול של הקטנטנים מלאה בחלב אם או בתחליפו ועשירה בויטמינים ובמינרלים שלה התינוק זקוק, הגוף מסוגל להתמודד עם חשיפה למזון חדש ולא מוכר ו”לסמן” אותו במערכת, כמשהו טוב. מה שקרה בפועל הוא שהורים רבים כל כך שמחו שאפשר להתחיל טעימות והתחילו להחליף ארוחות לקטנטנים שלהם לפני גיל חצי שנה ואז עשויים להתרחש מספר דברים – קודם כל כמות הילדים שאובחנו עם אלרגיה עלתה משמעותית, מכיוון שברגע שיש ירידה בחלב האם שעוטף את מערכת העיכול וישנה אי בשלות של המערכת, אזי הגוף עלול לזהות את המזון החדש כמשהו שבא לתקוף את הגוף ואז הוא תוקף חזרה. כמו כן הברזל, שכל כך חיוני למניעת אנמיה פחות נספג כשיש מזונות נוספים במעי. העלייה במשקל עשויה להיעצר, מכיוון שהמזונות הראשונים הינם פירות וירקות והם בעלי ערך קלורי נמוך. רפלקס הלשון עלול להיפגע – על מנת לינוק התינוק מזיז את הלשון שלו קדימה ואחורה ואילו במעבר למזון מוצק הלשון נעה לצדדים והתינוק “משחק” עם האוכל ואם ההנקה עדיין לא מבוססת מספיק זה עלול לפגוע בה. ולבסוף, ישנה סכנה (נדירה, חשוב לציין) לשאיפת מזון לריאות עקב אי שליטה מלאה בראש ובגב ומיומנות בליעה לא מספיק מפותחת. אם כן, זה בסדר לחשוף את הקטנטנים שלכם למזונות שונים ומגוונים גם לפני גיל חצי שנה, אך החשיפה צריכה להיות קטנה מאוד ולא במקום ארוחה. אז מתי כן נתחיל? הסימנים שמעידים על מוכנות הקטנטנים שלנו הינם: התינוק יכול לשבת עם תמיכה או ללא תמיכה וראשו יציב. אנחנו רואים שהתינוק מקרב לפיו את ידיו וגם חפצים שונים ובעצם מתחיל הקשר עין יד. כאשר מקרבים את המזון לפה של התינוק אנחנו רוצים לראות סקרנות ונכונות לאכילה. לעיתים נראה שהתינוק מנסה לקחת לנו מזון מן הצלחת, בהתלהבות רבה. כשנגיש לו מזון נרצה לראות שהוא מצליח להעביר אותו בפיו מצד לצד – “משחק” עם האוכל בפיו. ואילו לאחר הטעימה אנו רוצים לראות כי מערכת העיכול מתמודדת ואין גזים משמעותיים או שלשולים/עצירות קיצונית. הגיע הרגע המיוחל ואתם מעוניינים להתחיל להאכיל את הקטנטנים באיזה ציוד עלינו להצטייד? אז כמובן שנצטרך קערית – עדיף מפלסטיק כי יש סיכוי טוב שהיא תעוף לכל מיני כיוונים במהלך התקופה הראשונית. כפיות – מומלץ שנרכוש מספר כפיות 2-3, מכיוון שישנם תינוקות שמאוד נקשרים לכפית והיא הופכת לסוג של חפץ מעבר ואז אם פתאום היא נאבדת לנו או שאנחנו לא בבית והכפית לא איתנו הקטנטן שלנו יסרב לאכול. בתחילת התהליך מומלץ שנושיב את הקטנטנים על כסא “טרמפולינה” ואת כסא האוכל מומלץ לקנות בשלב קצת יותר מאוחר – לקראת גיל 8-9 חודשים, כשהתינוק יותר עצמאי. והכי חשוב! אל תשכחו להכין את המצלמות, כי הפרצופים המתוקים שהקטנטנים שלכם יעשו בטעימות הראשונות, הם זיכרון מאוד מתוק (או חמוץ ?) וכדאי לתעד אותו. כשאנו מתחילים חשוב לתת כל מזון חדש יומיים עד ארבעה ימים על מנת לוודא שאין אלרגיה ורק לאחר מכן נעבור למזון הבא. וכעת עם אילו מזונות נתחיל: משרד הבריאות בישראל ממליץ להתחיל את החשיפה למאכלים ראשונים בדגנים המועשרים בברזל כמו דייסת שיבולת שועל, גריסים וסולת. חשוב להקפיד לא להגיש דייסות אלו לפני גיל חצי שנה כיוון שהן מכילות גלוטן והן קשות יותר לעיכול. ולכן במידה ותרצו להתחיל בדייסות ללא גלוטן תוכלו להגיש דייסות על בסיס קורנפלור או אורז, הן קלות יותר לעיכול ועל אף שיש בהן פחות ערכים תזונתיים הן מהוות חשיפה ראשונית טובה למערכת העיכול. בשלב הבא נוכל לעבור לירקות – מומלץ להתחיל עם גזר שהוא מתקתק ותינוקות אוהבים אותו, לאחר מכן ניתן להמשיך לדלעת, בטטה, קישוא ועגבנייה. מבחינת פירות מומלץ להתחיל עם בננה ולאחר מכן, אבוקדו, מלון, אגס, תפוח. פירות טרופיים כמו אננס, מנגו, אפרסק, קיווי, תותים – עשויים להיות אלרגניים ובעבר הומלץ לתת אותם רק בגיל שנה. כיום אין הנחיה כזו ותוכלו לתת אותם לאחר החשיפה הראשונית לפירות, אך חשוב במיוחד לתת כל פרי בנפרד על מנת

היי לכולן, אני עדן מויאל מרפאה בעיסוק מוסמכת בעלת תואר BOT, מטפלת בתחום הילדים, נשואה לנתנאל ואמא לאבישגי המתוקה בת השנה ושלושה חודשים. לא פעם מצאנו את עצמנו אומרות : “אם רק היה לי עוד קצת זמן לשבת עם הילדים, לשחק איתם, לעזור להם להתקדם בתחומים השונים ולתת להם קצת יותר זמן איכות” אז בימים אלו נכפתה עלינו “חופשה” ארוכה בבית ללא התראה מוקדמת. מצב זה לעיתים יוצר תסכולים לשני הצדדים אך האמת- זו הזדמנות מצויינת עבורנו ועבור ילדינו. אז איך בכל זאת נוכל לנצל את ההסתגרות הביתית? בשביל זה אני פה.  בבלוג הבא אני אתן לכן רעיונות מעשיים- איך תוכלו לנצל את הזמן לשכלל את מיומנויות המשחק של ילדכם איך תוכלו לשפר תפקודי ידיים הכוללים אחיזת צבע ומספריים ואת היכולת הביצועית שלהם אצרף לכן חוברות שהכנתי לתרגולים שונים והכי חשוב- אתן לכן רעיונות למשחקים משותפים שתוכלו לשחק במקביל עם ילדכם בגילאים השונים. אז בואו נתחיל.. רעיונות למשחקים והעשרה לקטנטנים שלנו בגילאי 1-2: לא משנה כמה משחקים נקנה הם תמיד יחזרו למפתחות של הרכב ולשלט של הטלוויזיה. לכן, אפשר להכין משחקים מהנים ופשוטים מחומרים זולים וזמינים. אתן לכן דוגמא: איך נכין? 1.ניקח קופסא ריקה של תחליף חלב, נעטוף ונקשט אותה. 2.ניצור חור עגול קטן במרכז המכסה. 3.נכניס לתוך הקופסא שקית של פונפונים צבעוניים. יאללה לשחק! נאפשר לילד להכניס את היד לתוך הקופסא ולחוש את הפונפונים, להוציא אותם החוצה וכעת הוא יצטרך להכניסם חזרה לקופסא דרך החור הקטן שיצרנו כשהוא מכניס פונפון אחד בכל פעם בזמן שהיד השנייה שלו מייצבת את הקופסא. מהן מטרות המשחק? משחק זה מחזק את שרירי חגורת הכתפיים של הילד, מתרגל תיאום עין-יד, דיוק מוטורי והפרדת אצבעות, מתרגל אחיזה, שחרור והתאמה ובנוסף התמודדות עם משימה הדורשת קשב וריכוז. איך ניתן להעשיר את המשחק? לימוד צבעים- “עכשיו נכניס פונפון אדום!”. עידוד חציית קו אמצע- נניח את הקופסא בצד שמאל של הגוף וניתן לו להכניס את הפונפון בעזרת יד ימין ולהיפך. תורות- לשחק יחד עם הילד במשחק- פעם אני ופעם אתה. להכין את אותו המשחק עם מקלות רופא צבעוניים וקוביות עץ קטנות (כמובן לחרוץ במכסה חור מלבני קטן למקלות וחור בצורת ריבוע לקוביות). לאתגר את הילד- בהמשך כשהילד ישלוט במשחק נוכל לאתגר אותו ולהניח שתי קופסאות ושני סוגי חומרים והילד יצטרך להכניס למקום המתאים. נקודה חשובה- בזמן משחק עם פונפונים או חומרים קטנים ומסוכנים להיות צמודים לילד ולא להשאירו לבד אף לא לשנייה! משחקים נוספים תואמי גיל- מגדלי טבעות וכוסות על פי גודל קוביית התאמת צורות וצבעים משחקי לוטו ראשון- התאמת תמונות זהות תוך היכרות ושיום קטגוריות שונות כדוגמת פירות, ירקות ומשחקים. ספרים קצרים עם המון תמונות (ניתן גם לקצר את המלל עבורם)- הם עפים על זה! פאזלים של 2-3 חלקים (צורות וצבעים, חיות) משחקי בובות- הם מאוד אוהבים “לדבר, להאכיל ולהשקות” אותם. בגיל הזה- חשוב מאוד לדבר איתם המון! זה מפתח את השפה. אפשרו להם לצפות בכם מבצעים מטלות ותמללו להם- “עכשיו אני מניחה את הצלחת על השולחן” -רובם יגלו עניין. ועכשיו נעבור לגדולים יותר… בגילאים אלו הילדים אוהבים לבצע פעילויות יצירה, לצייר, לצבוע, לגזור ולשחק במשחקי קופסא שונים. קטנטנים בגילאי 3-5: להם תאפשרו לצייר באופן חופשי כרצונם! בגילאי 4 ומעלה בקשו מהם לצייר עבורכם ציור עם אובייקטים מהסביבה, תנו להם רעיונות ודאגו שגם יביאו מעצמם (אפשר לצייר דמויות ואובייקטים מתוך ספר שקראתם), עודדו אותם לצייר דמות, אפשרו להם להדביק דבקיות (בגודל בינוני) וגזרי נייר. הגדולים יותר בני 5-6: זו ההזדמנות שלכם להעשיר אותם ולשכלל את המיומנויות הידניות שלהם לקראת הכתיבה. בקרוב 🙂 הכנתי חוברת עבודה מגניבה עם פעילויות שונות של ציור, צביעה, גזירה ועוד כמה דברים שממש שווה להדפיס ולעבוד יחד עם הילד. בחוברת הכנסתי דגשים- מהי אחיזה תקינה של צבע/ עיפרון? איך אוחזים מספריים בצורה נכונה ויעילה? ועל מה כדאי להתמקד בזמן הפעילות. מבטיחה לכן שהילדים ייהנו ממנה מאוד וגם אתם כמובן! קישור להורדת החוברת- https://bit.ly/2w6iadv אני ממליצה לחשוף את הילדים למשחקי חשיבה, משחקי תפקידים, משחקי תורות, פאזלים, זיהוי מספרים ואותיות- כל אלו מתרגלים התמודדות עם קשב וריכוז לאורך פעילות, תיכנון והתארגנות, למידת אסטרטגיות (איך אני בוחר להרכיב פאזל- מתחיל מהמסגרת ועובר למרכז או אחרת). ולגולת הכותרת- 4. משחק משותף- חיסכון בזמן אמא 🙂  משחק השחלת חרוזים- כל ילד (וגם את כמובן) יקבל שרוך וחרוזים בגודל המתאים לו (לקטנים יותר חרוזים גדולים יותר ולהיפך). כל אחד בתורו ישחיל חרוז אחד. לקטנטנים מאוד (גילאי 2-4) נשחיל את החרוז עבורם וניתן להם למשוך את השרוך. לגדולים יותר (גילאי 3-4) נאפשר לבחור כל חרוז שירצו או שנאתגר אותם בחרוז בצבע או צורה מסוימים. לבוגרים שלנו (מעל גיל 5) ניתן דגם שעל פיו הם יצטרכו להשחיל- ככל שהגיל עולה כך הדגם יכול לכלול מספר גדול יותר של חרוזים. תוכלו לאתגר – “צבע החרוז הבא מתחיל באות א” וכדומה. כך כולם יושבים למשחק משותף עם אמא, נהנים מזמן איכות, כל אחד ברמתו שלו. משחק זה מאפשר לגדולים לגלות סבלנות כלפי אחיהם הקטנים שמשחילים באיטיות יותר ולקטנים להיות בסביבתאחיהם הגדולים וללמוד מהם. בניית מגדל מקוביות- כל אחד בתורו יניח קובייה על המגדל (מגילאי שנה-שנתיים מצופה לבנות מ2-3 קוביות, מגילאי שלוש מצופה לבנות מ9-10 קוביות, גילאי 4- 11 קוביות ומגילאי 5- 12 קוביות ומעלה). ציור משותף- ניקח בריסטול גדול (או שנחבר מספר דפי A4), צבעים וטושים המותאמים לילד (לקטנטנים יותר בעיקר). כל אחד בתורו יצייר משהו על הדף (אובייקט/ קו/ צורה) ומי שאחריו בתור יצטרך להמשיך מאותה נקודה וכך יחד הם יצרו ציור משותף (אפשר להחליט מראש מה מציירים ואפשר גם לזרום ויוצאים דברים מדהימים). מעבר למיומנויות הידניות שמתורגלות, משחק זה מעודד חשיבה יצירתית, סבלנות, עבודת צוות וגם מאפשר לכל ילד (גם עם עיכוב שפתי) להתבטא באופן שאינו מילולי לפי יכולתו. מעבר לזה- זמן משותף וחוויתי! דבר אחרון, כדי לעזור לנו ולילדנו לשמור על שגרה בתוך כל התקופה הזו- חשוב לשמור על סדר יום! ההמלצה שלי היא ליצור כרטיסיות של סדר יום מאויירות ולבנות יחד עם הילד- הילד יבחר פעילויות מבין 2-3 אפשרויות (לא יותר על מנת לא להציף אותו) ויחליט מתי יבצע אותן במהלך היום. נכניס לסדר היום ארוחות, שגם בהן כדאי לשתף את הילד הוא יהנה מאוד וגם אחלה דרך להעביר עוד קצת זמן 🙂 דוגמאות לסמלים מהרשת- בנוסף, זמן רגיעה חשוב מאוד. כדאי להקצות איזושהי פינה בבית שבה נניח פוף, כרית גדולה או מזרון שעליו יוכל הילד לשבת או לשכב וקופסא שבתוכה יהיו כל מיני דברים מרגיעים- אוזניות עם מוסיקה מרגיעה, בועות סבון, כדורי תחושה, מטפחות נעימות למגע. לפינה זו

שלום לכולם, שמי אמית גוטריימן, אני יועצת זוגית מוסמכת המתמחה בתחום של זוגיות עם ילדים וזוגיות בטיפולי פוריות. כמו כן, אני אשת חינוך, בעלת תואר בחינוך לגיל הרך. נקלענו לתקופה מטלטלת, מלאה סימני שאלה, לחץ מהלא נודע. אנו נעים בין רצון לשמור על המשפחה שלנו בריאה ובין צורך קיומי בלצאת ולהתאוורר. ובכל זאת, הדרישה היא שנישאר כמה שיותר בבית. מאמינה שרובכם כבר לא יוצאים לעבודה. חלקכם אולי עובדים מהבית, חלקכם נשאר ללא עבודה. לחצים כלכליים שיושבים לנו על הכתפיים וככל שעוברים הימים, הם רק הולכים ומכבידים עלינו. לאור כל זה, הזוגיות שלנו נמצאת ב”קו האש”. היא הולכת על חבל דק ומאוד קל להפיל אותה במצב הרגשי שכל אחד מאיתנו נמצא. העייפות, הילדים, הלחצים ותחושת המחנק משהייה מרובה בבית, ישפיעו על התקשורת בינינו. אנחנו לא רגילים להיות כל כך הרבה שעות יחד ועוד באותו מקום. בהתחלה זה נחמד, אבל יום רודף יום והאתגרים העומדים בפנינו הולכים וגדלים. לכן, חשוב לי לתת לכם מספר כלים שיעזרו לכם לצלוח את התקופה הזאת. אז מה עושים? מדברים על הדברים- בין אם אתם נמצאים במצב שאתם כל היום אחד עם השניה, לבין אם אחד מכם יוצא לעבודה והשני נשאר בבית, בשני המקרים, התקופה הזאת תביא עימה הרבה חילוקי דעות, סערת רגשות ומשברים שונים. חשוב מאוד שהבית שלכם יהיה מקום המבטחים עבורכם. אתם צריכים לדעת שיש לכם אוזן קשבת בצד השני, שתדע להכיל את מה שאתם עוברים. למצוא זמן לנהל שיחה במהלך היום היא אתגר בפני עצמו, לכן קבעו לעצמכם שעה בערב, שהבית שקט, בה תשבו ותנהלו שיחה. במהלך השיחה חשוב לשמור על מספר כללים: כל אחד מדבר בתורו, כאשר הצד השני תפקידו רק להקשיב. חשוב שלכל אחד מכם יהיה מקום לפרוק. נסו להבין לעומק את הצורך של בן הזוג. האם הוא זקוק למתן פתרונות או רק להקשבה מלאה והכלה. המנעו מביקורת. זכרו שאי אפשר להתווכח עם רגשות. כל רגש שעולה בכם, הוא שלכם והוא לגיטימי. הכילו את הרגשות של בן הזוג, גם אם אותה סיטואציה העלתה אצלכם רגש אחר. אם בן הזוג פגוע, היו קשובים וקבלו בהבנה. כל אחד חש קושי בדרך אחרת וכל אחד מכם מתמודד בצורה שונה. דברו על היום שעבר וחישבו יחד איך להפוך את יום המחרת לטוב יותר. בשיתוף פעולה ורצון טוב של שניכם, תוכלו להפוך את הימים יחד לנעימים יותר. תקשורת עם ילדים– אתחיל ואומר שכולנו בני אדם. ילדים או לא, במשך היום נחווה קשת רחבה של רגשות. ככל הנראה, לא נסכים על הכל בדרך, יווצרו בינינו מחלוקות בנושאים שונים. לא תמיד יש לנו את היכולת לאגור את הרגשות שלנו, יש רגעים שאנחנו חייבים להציף כאן ועכשיו ולא יכולים לחכות עד לשיחה בערב. אז מה בכל זאת ניתן לעשות כדי לא ליצור מריבה ליד הילדים? איך מוציאים את מה שיושב עלינו, בלי להיכנס לשיחה סוערת? כותבים! מה זאת אומרת? פשוט הולכים לחדר שקט ושולחים לבן הזוג הודעה. אסביר לכם את ההגיון. כאשר אנו כותבים אנו בהכרח חושבים על המילים שיוצאות מאיתנו. אנחנו יכולים לנסח את עצמנו בשפה נעימה, בלי להשתמש במילים פוגעות. הכתיבה גורמת לנו לנתח את הסיטואציה שקרתה שוב ולראות את הדברים אחרת. אנו יכולים להביע את עצמנו ואת הרגשות שלנו בצורה מחושבת יותר ופחות אימפולסיבית. לאחר שכתבתם תשלחו את ההודעה לבן/בת הזוג. ככה הכעס ישתחרר ותוכלו להמשיך את היום עד שתגיעו לזמן השיחה שלכם בערב. בשיחה, אפשרו לבן הזוג להגיב על מה שכתבתם ומשם תמשיכו. חלוקת תפקידים– לא פשוט להיות יום שלם בבית, יש המון משימות ומעט זמן פנוי. הלחץ גורם לנו לחלק פקודות אחד לשניה, מה שלרוב מביא לאווירה לא נעימה. חישבו מראש על המשימות שיש לבצע וחלקו אותן ביניכם. עדיף שהכל יהיה כתוב מול העיניים, ככה אף אחד מכם לא יצטרך לקחת את תפקיד ‘השוטר’. כל אחד אחראי על המשימות שלו. יש לכם ילדים גדולים? מעולה! תנו להם לקחת חלק. תרוויחו על הדרך מתן עצמאות לילדים ולמידת לקיחת אחריות. טבלה על המקרר תשרת אתכם נאמנה, אבל ישנן דרכים נוספות. חישבו מה הדרך הנכונה לכם! חשוב לי לציין פה הערה קטנה- אנחנו בני אדם ובתנאי לחץ אנו נוטים לשכוח. שימו את הכעס בצד, כוונו את הצד השני לטבלה והמשיכו הלאה. בסופו של דבר המטרה היא שכל המשימות יעשו, נסו להיות גמישים עם הזמנים. זמן אישי- עצה טובה בעיקר לזוגות שמבלים את כל היום שלהם יחד. כדי שכל אחד מכם יצליח לשמור על השפיות, אפשרו אחד לשניה כמה דק’ של שקט במהלך היום (5-10 דקות, רק כדי לקחת אוויר ולחזור עם כוחות וחיוך לילדים). זה יכול להיות כמה דק בטלפון/ טיול לבד עם הכלב/ קריאה של 2 עמודים מספר אהוב. ככה תמנעו מהגעה לקצה גבול הסבלנות שלכם. בנוסף, המלצה שלי היא להפריד כוחות לאחר שהילדים הולכים לישון ואף רצוי לפני ‘שיחת סוף היום’ שלכם. צפייה בנפרד בפרק מסדרה אהובה/ קריאת עיתון/ צפייה בסרטונים או כל דבר שיוריד מעט את קצב דפיקות הלב. הדבר יגרום לכם להגיע לשיחה רגועים יותר וימנע הוצאת כעסים אחד על השניה, שאולי אפילו לא מיועדים לבן הזוג, אלא נובעים מעייפות ותשישות. תתחבקו- כן זה אולי נשמע מצחיק וגם ברור מאליו, אבל אנחנו שוכחים לעשות את זה. מחקרים מראים שחיבוק גורם למוח להפריש אוקסיטוצין- הורמון שגורם לנו להרגיש טוב ואף להתייחס טוב יותר אל הסביבה. בנוסף טוענים כי מגע בכלל וחיבוק בפרט מפחית את לחץ הדם ומקטין את הסיכון ללקות במחלת לב. ובינינו זו תקופה טובה לעשות דברים שיחזקו את המערכת החיסונית שלנו. אז פעם/ פעמיים ביום לפחות, עצרו הכל ותנו אחד לשני חיבוק חזק. חיבוק שתרגישו בכל הגוף. לסיכום, חשוב לי שתנסו להנות מהרגעים הקטנים שלא יחזרו, על אף הקשיים, תאחזו ברגעי הנחת והאושר. תעריכו את עצמכם, תנו לעצמכם הרבה קרדיט, אתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים. שימו את הביקורת העצמית בצד, אפשרו לעצמכם להתפרק בעת הצורך, זה משחרר ומפנה מקום להתמודדויות חדשות. תזכרו לשמור על הכבוד אחד של השניה, סיימו כל יום במילה טובה לבן הזוג. זה יכול להיות על משהו שעורר בכם הערכה באותו יום, או משהו נחמד שבן הזוג עשה עבורכם. אין כמו לסיים את היום עם חיוך ותחושה שרואים שמעריכים אותנו, זו התרופה האמיתית לרוב הבעיות שלנו. לכל שאלה והתייעצות אני פה בשבילכם במייל zoogamiti@gmail.com וגם ברשתות החברתיות, מוזמנים לכתוב לי בפרטי: פייסבוק- האמת שבזוגיות- ייעוץ זוגי והקניית תקשורת https://www.facebook.com/zoogamiti/ באינסטגרם- zoogamiti3@. הרבה בריאות לכולנו ושנדע ימים של שקט. באהבה, אמית.

אימהות, מי לא מכירה את התחושה של אושר עילאי?! כאשר אנחנו פוגשות את 2 הפסים במקלון בבדיקת ההיריון. מאותו רגע מיליון תפילות שהכל יעבור בקלות, למי מספרים ומתי מספרים? איך יקראו לו או לה? ומה בכלל יש לנו שם בבטן שלאט לאט הופכת להיות “פינת ליטוף” של כל העוברים ושבים. אז היי, נעים מאוד, שמי מאיה פולק, נשואה באושר לחבר הכי טוב שלי וביחד אנחנו מגדלים את שני הבנים הצמודים שלנו. כשנכנסתי להריון עם הבכור שלי, הרגשתי רגשות של שמחה ואושר רב, אני מניחה שרוב האימהות כאן מכירות ומזדהות עם התחושה. חיכיתי, ציפיתי וספרתי את הימים עד לרגע המיוחל בו אהפוך להיות אמא. חברות סיפרו לי שלידה זה הדייט הכי טוב שאני אפגוש בחיי, שלידה זה נס כי להביא חיים לעולם זה באמת פלא. פלא הבריאה. אף אחת לא סיפרה לי על חוויה לא טובה, או טובה פחות. אף אחת לא סיפרה לי על הקשיים. סיפרו לי שילדים זה אושר גדול שמגיע לחיים ומציף את העולם שלנו בכל טוב. אם זה נכון? היום אומר שכן. אבל עברו הרבה מים בנהר כדי שאגיד שכן. עברתי לידה של 4 ימים בתוך חדר הלידה, ימים קשים שלא אוכל לתאר את הקושי דרך כמה מילים שאכתוב. ימים בהם היה ידוע שהעובר יכול להיות בסיכון כי אני לא מרגישה תנועות וחייבים לילד אותי. מכאן עליתי על מסלול של זירוזים בכל מיני צבעים ושמות אחרים. צירים בלתי נסבלים ואפידורל שכמובן הגיע אבל רק ברגע האמת ולא בכל ה-4 ימים שאני שוכבת כאובה, מודאגת ובעיקר מאוד סובלת. רגעי הלידה עצמה היו מאוד קשים עבורי וכאשר התינוק המדהים שלי יצא ממני, לא הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הרגשתי כאובה ועייפה. הרגשתי שהגוף שלי התפרק לרסיסים ולא הצליח לחזור למה שהיה קודם ולא רק לרגעים בודדים. אלא לתקופה של ימים שלמים שחלפו, שבועות ואז חודשים. שאני מחלימה וכאובה, שאני זקוקה נואשות לעזרה וכמה שאני מקבלת אותה היא אף פעם לא מספיקה לי. חוויתי בכי בעוצמות שלא הכרתי בי קודם, ימים שלמים שאני מוצפת נפשית ורגשית ולא מצליחה לעצור את החוויה המטלטלת הזאת. כשהגיעו מבקרים הייתי מחוייכת בחיוך גדול שתמיד מאפיין אותי. הכל היה בשליטה, או יותר נכון במשחק של שליטה. לקח לי זמן להכיר את הצרכים של הבן שלי שהגיע והביא איתו אושר גדול ובו זמנית אתגרים לא פשוטים. כאשר הכרנו אחד את השנייה הדברים נעשו פשוטים יותר, התחיל תהליך של אהבה מדהימה שמיום ליום רק התעצמה. ונשאר אתגר השינה. נושא שמתחלק ל: אמהות אשר מעריצות את יועצת השינה שלהן, ששינו את חייה וחיי התינוק והשינה שלו, לטובה כמובן. אמהות שלא יעזו לעלות על השפתיים את המילה יועצת שינה, עבורן זאת קללה. הרשו לי לעשות לכן סדר : ייעוץ שינה יש בכל מיני שיטות שכל אמא יכולה להתחבר לשיטה אחרת. ישנה שיטה אשר דוגלת בלתת לילד לבכות וזה נתפס ככותרת של כל יועצות השינה זה מה שהן מדריכות לעשות. טעות. כמו שהבנתן נכון אני יועצת שינה, יותר נכון מדריכת שינה. למדתי בגישה אשר דוגלת במענה תמידי לבכי התינוק/ פעוט, גישה שמאפשרת לו לקבל את כל התנאים והצרכים שאליהם הוא זקוק. גישה אשר מתאימה לאמא מניקה ואמא שנותת תמ”ל לאמא שרוצה לינה משותפת ולאמא שדוגלת בשינה של כל אחד בחדרו משלו. לפני שאתן חושבות דברים מוטעים, תבדקו על מה מדובר ומהי הגישה איתה יועצת השינה עובדת. אני יכולה לספר לכן שלימוד שינה באופן עצמאי ושינה רצופה ולא כזאת שנקטעת לילד כל חצי שעה או ארבעים דקות זאת שינה שטובה עבורו ובריאה עבורו, בשינה מתפתחים, בשינה גדלים ומתחזקים, שינה תורמת לחילוף חומרים תקין, שינה תורמת המון בכל הפן ההתפתחותי. לימוד שינה עצמאית זהו תהליך, לא יום יומיים, כי אני לא מאמינה שחינוך ילדים הוא יום או יומיים, אני מאמינה בחינוך שמסביר, חינוך שמראה דרך נכונה, חינוך שלא מונע מפחד של הילד מההורה, אלא מההבנה שההורה בוחר עבור הילד שלו את הכי טוב שהוא יכול לעשות עבורו. הורה עקבי, הורה בטוח בעצמו, הורה שאומר ומקיים ולא רק בנושא השינה, בכלל בגידול ילדים הוא הורה שמגדל ילדים שמבינים שעל ההורה שלו אפשר לסמוך, שהוא בעל עמוד שדרה, שהוא עקבי. וזה ההורה שאנחנו נרצה להיות מול הילד שלכם. ולאו דווקא בנושא השינה, אלא בכל התחומים בחיים. אל תתנו לסיסמאות לעבוד עליכן, תהליך לימוד שינה יכול להיות חוויה טובה לכל בני המשפחה. שמחה לשתף אתכן בכמה טיפים שניתן להתחיל ליישם החל מהיום בלילה, שנתחיל? עיטוף – בגילאי לידה ועד הרגע שמתחילים ללמד לישון עצמאית בלילה סביב גיל 4-5 חודשים אני מאוד ממליצה על עיטוף.  היתרונות שלו שהוא נותן לתינוק את תחושת הערסול בדומה לתנוחה שהיה בה בבטן של אמא. בנוסף, הוא מונע מהתינוק שלך את רפלקס המורו שזהו רפלקס מולד שמופיע אצל תינוקות בעת בהלה ואז הידיים קופצות למעלה ולמעשה אם התינוק נמצא בזמן שינה זה מעיר אותו ומשבש לו את השינה. סדר פעילות קבוע של זמן טיול, משחק, חיבוקים נישוקים, אוכל וכמובן שינה.כאשר לתינוק כבר מגיל צעיר יש סדר יום קבוע, הדברים חוזרים על עצמכם ולמעשה גורמים לתחושת ביטחון מהמוכר והידוע. במצב כזה התינוק שלכם ילך לישון הרבה יותר בביטחון. עקביות. כמדריכת הורים ומדריכת שינה מוסמכת , הדבר הכי חשוב שאני מעבירה להורים להיות עקביים ובטוחים בהחלטות שלהם. הורה יציב יפתח אצל הילד שלו כבר מגיל לידה ביטחון, רוגע, שלווה. הורה שמשנה את דעתו, מרגיש בלבול, תסכול והצפה יעביר זאת לילד שלו. אז לא משנה מה הדרך שאתם מאמינים בה, תשארו איתה, תפתחו אותה למסלול הכי מואר וטוב עבור הילדים שלכם. שלכם,  מאיה פולק, מדריכת הורים מוסמכת, מאמנת אישית ועסקית, בלוגרית הורות, והכי מהכל יועצת שינה שלא נותנת לילדים שלי ושל המודרכים שלי לבכות כדי לישון. צילום: אורלי רוזנבלט מוזמנים לעקוב ולכתוב לי ב: עמוד הפייסבוק שלי עמוד אינסטגרם בלוג ההורות שלי – נס קפה קר

היי אימהות אהובות, שמי אמית גוטריימן ואני מכריזה בזאת שאני לא אישה של ‘חופשת לידה’. אחרי שנגולה האבן מליבי, אספר לכם קצת על עצמי לפני שאמשיך ואפרט בנושא.אז כמו שכבר כתבתי, שמי אמית, בת 29, אמא לאמרי בן השנתיים וחצי ונוגה בת השנה.אשת חינוך במקצועי, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך במכללת ‘סמינר הקיבוצים’, יועצת זוגית מוסמכת (מטעם מכללת ‘עידן ההורות’) ומרצה בנושא זוגיות והבניית תקשורת. אז אחרי שקצת הכרנו, בואו נפתח את הנושא של ‘חופשת לידה’.מה דעתכם על השם שנתנו לאותם חודשים שאנחנו עם הבייביז בבית?החודשים הראשונים של חייהם…אז בואו אספר לכם קצת על החופשת לידה שלי.מחפשת את המילים הנכונות שיתארו אותן. חושבת שהמילה ‘מאתגר’ תענה על הנדרש. עם נוגה הייתי בחופשת לידה 8 חודשים, כן כן, 8 חודשים.לא מבחירה האמת, נוגה הגיעה לגיל חצי שנה בחודשי הקיץ, מה שמנע ממני להכניס אותה לגן.בחודשים הללו, למדתי לא מעט על השוני בין האמהות, אבל העיקרי שבהם הוא: שהעולם מתחלק לשניים- חצי אחד מכיל את האימהות שרק סופרות את הדקות עד ש’חופשת’ הלידה נגמרת (כמוני), ואילו החצי השני מכיל נשים שאוהבות את ה’חופשה’ הזאת, את החודשים הללו ושכלל לא ממהרות לחזור לעבודה.לא יודעת למה, אבל האמהות הללו היו אלו שהקיפו אותי.אמהות שלידן הייתי מתכווצת ומרגישה חוסר נוחות. שהיו שמות לי מראה של כל מה שאני מפחדת להודות שאני: אמא שרוצה לחזור לעבודה, שאוהבת את החיים האינדיבידואלים שלה לא פחות מאת חיי האימהות, שצריכה את החופש (האמיתי).הרבה פעמים זה גרם לי להרגיש אמא לא טובה (ואני עדינה בתאור שלי).כל סיטואציה שהרגשתי מחנק ושהדמעות עולות לגרון כי רק רציתי לחזור לשגרת חיי, מצאתי את עצמי חושבת על אותן אמהות ומיד המצפון היה מתחיל לדבר איתי: “איך אני מעזה להעלות מחשבות כאלה?”,“זה הדבר הכי יקר לך  בעולם, איזו מן אמא את?”.אבל זה היה חזק ממני. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד.הפכתי לרוח של עצמי. הייתי אמית, אמא של נוגה ואמרי, אשתו של אדיר, אבל לא הרגשתי ‘אני’.הצרכים שלי נדחקו הצידה.היום שלי התחלק לבוקר- צהריים שהיו מוקדשים לנוגה, אחר הצהריים מוקדש לאמרי (כמה שיכולתי, עם העזרה הרבה שהייתה לי, תודה לאל, אחרת באמת לא יודעת איך הייתי שורדת) וכשהיה מגיע הערב- הייתי ‘מתרסקת’.זה לא שלא  ניסיתי להחזיר את השליטה לחיי, באמת!קבעתי עם חברות, תכננתי לעשות הליכות, לצאת לבלות…אבל כשהשעון היה מראה 19:00, אדיר נכנס הביתה מהעבודה, כל מה שרציתי זה  “לזרוק” עליו את שני הילדים ולהתרסק על הספה.שקט. זה כל מה שרציתי! כמה דקות של בהייה בתקרה. בלי בכי, בלי משימות. רק בהייה. שלא תבינו לא נכון, היו לי רגעים של אושר.השתדלתי למלא לי את הזמן כמה שיותר. נרשמתי לכל חוג אפשרי, רק לצאת מהבית.היינו בחוג התפתחות מגיל 0-3 וכשהוא נגמר מיד נרשמתי לחוג המשך.היינו בחוג שחיית תינוקות וחוג עיסוי (רק לסבר את אוזניכן, הייתי בחוגים האלה עם הבן הגדול שלי, יכולתי להעביר בעצמי חוג עיסוי, ובכל זאת לא ויתרתי). הצורך לקום, להתלבש, אפילו לשים מסקרה וקצת סומק ולצאת.העובדה שנוגה ילדת חורף לא הקלה על המצב- החוגים לרוב נפלו על ימים גשומים, אבל עם כל הסירבול, קמתי ויצאתי.הצורך להיות בחברת אימהות נוספות שעוברות פחות או יותר אותו דבר כמוני, מנחמת.לשמוע צרות של אמהות נוספות, לגמרי ענה אצלי על הפתגם ״צרת רבים- חצי נחמה״.הלכתי להמון הרצאות שכללו הגעה עם תינוקות. כל מקום שהכיל אמהות, היווה עבורי טיפול פסיכולוגי והייתי צמאה לזה.אני פחות בן אדם שיורד לטייל עם העגלה לבד עם עצמו.אני בן אדם מאוד זוגי, חברותי, תמיד מחפשת חברה ואנשים.תשלבו את זה עם ימים גשומים, בלי החוגים וההרצאות הייתי מוצאת את עצמי לרוב בוהה בקירות.מה גם, שגיליתי שכל חוג רק מקרב אותי לנוגה, מעמיק את הקשר בינינו. שינוי המקום והאווירה פתח לי את הלב להכיל את כל הקסם שיש באוצר הקטן שנמצא מולי. השתדלתי ברוב רגעי המשבר, להסתכל על החיוך שלה ולהזכיר לעצמי שאני עוד אתגעגע לזמן שהוא רק שלנו. ברגעי הבכי (שלי, לא שלה), הייתי מחבקת אותה ושרה לה את השיר ״קחי לך״ של ריטה ומשי קליינשטיין, השיר שלנו, ששרתי לה עוד מהימים שטיילה לי בבטן, כדי להזכיר לעצמי שאלו רגעים חד פעמיים. אז לא, אני לא כותבת את זה כדי להתמרמר, אני כותבת את זה כי אני רוצה לפנות לאותן אמהות שמזדהות עם מה שכתבתי כדי להגיד להן: אתן בסדר, אתן אמהות טובות. זה בסדר שאתן רוצות לשמור ולשמר את מי ומה שאתן, בתוך כל ה”כאוס”, בין הטיטולים, הגרעפס וההרדמות.לפעמים, בלב, אתן חולמת על הבוקר שתקומו, תתלבשו, תתאפרו ותצאו לעבודה. שהילדים יהיו בגן ויהיה לכן  זמן לקפה, שתדברו  על נושאים נוספים חוץ מהילדים וזה בסדר.ובבקשה! אל תתנו לאף אחד לשכנע אתכן אחרת!אני מרשה לעצמי לכתוב פה- אני אמא טובה.אני אוהבת את הילדים שלי בעוצמות שמילים לא יכולות לתאר. כל בוקר אני מודה לאלוהים על ששלח אותם לחיי.אני פשוט אוהבת גם את החיים שלי, את הזוגיות שלי, את החברות שלי, העבודה שלי ואת הזמן שהוא רק שלי. כן ולא תאמינו, למרות הכל, יום לפני שחזרתי לעבודה והילדה שלי נכנסה לגן התהפכה לי הבטן ופתאום לא נשמתי.לרגע רציתי שתמשיך להישאר רק שלי,  כי רק אני יודעת מה היא צריכה ומה טוב לה.אף אחד לא יבין אותה כמוני. היא שלי.הדמעות עלו לי לגרון (שוב, אולי אני רגישה מידי?! אולי עדיין הורמונלית?!). ישבתי והסתכלתי על כל התמונות שצילמתי בחופשת לידה, על הרגעים היפים,כמובן, (כי מי זכר לצלם את הרגעים הפחות טובים?!) והתענגתי עליהם. דפדפתי והודיתי לאלוהים על כל רגע שעברנו יחד, אבל באותה נשימה גם הודיתי לו על העבודה המספקת שאני עומדת לחזור אליה, על החיים והשגרה שעומדים להגיע. כשלרגע נזכרתי בכל אותן ביקורות שקיבלתי על זה שמכניסה אותה לגן,דאגתי גם להזכיר לעצמי שאמא מאושרת היא אמא טובה יותר!זה כלל מפתח אצלי תמיד, רק שתדעו.לכל אחת נכון משהו אחר אבל בסופו של דבר, כולנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות, אנחנו נותנות מעצמנו את המקסימום וגם ברגעי משבר, אנחנו עומדות על הרגליים כמו לביאות ונלחמות על הגורים שלנו. וזה בסדר, אני לא מושלמת.תודה לאל שאני לא מושלמת. והנה הטיפים שלי לעבור את ‘חופשת הלידה’ בשלום: צאו מהבית! חוגים, הרצאות, ימי כיף עם הבייבי. כמה שיותר אמהות ככה יותר טוב. הסיכוי שתתחברו לאמא שתזדהה אתכן הוא גדול, זה לא שאתן יוצאות לחפש חברות חדשות, אתן פשוט צריכות אוזן קשבת, מכילה ולא שופטת, ושם זה המקום.מה גם שהרווחתן לצאת מהפיג’מה, להסתרק ואולי אפילו למרוח מסקרה ותרגישו הכי רעננות שיש. תמצאו משהו שעוזר לכם לצאת מרגעי משבר. אחותי כל פעם הייתה בהלם ממני איך אני מצליחה לשיר להם כשהם צורחים, הסברתי לה

-”ביוש לילה טוב” ‎-”אני מסתכלת עלייך עד שתיכנסי הביתה ואסמס לך כשאני מגיעה לשלי.” ‎דקה לפני שהיא פותחת את דלת ביתה… ‎-”רגע ספ, מה קובעות מחר?” ‎-”תאספי אותי ב-9:00 אחרי הגנים.” ‎ככה מסתיים היום שלנו, לא כל יום, כי בכל זאת אימהות עייפות. ‎כמה שעות לפני הבילוי עוד היינו בג׳ימבורי עם ארבעת הקטנים שלנו שגם הם באותו גן. אספנו אותם ביחד, היישר מיום העבודה. ‎אבל לפני שהיינו שותפות היינו קודם כל חברות. שנים. ‎הכרנו בכיתה ב’, זאת הייתה חברות ממבט ראשון. ‎ספיר איבדה את הדרך הבית ואני עזרתי לה למצוא אותה. חוץ מאותו מסלול הביתה, ‎עברנו ביחד את כל מסלולי החיים: החל מיסודי, תיכון, צבא, תואר, התאהבויות, פרידות, נסיעות וטיולים. אה, ‎והייתה גם עבודה ראשונה.   ‎לראשונה כל אחת בשגרת יום שונה לחלוטין, התחייבויות שונות ואתגרים משלה. ‎יחד עם זאת הגיעו הנישואים והשאיפות לאימהות. ‎כמובן שגם בשלב זה תיאמנו העמדות ( או יותר נכון ביוצים) והבאנו את הבכורים שלנו בהפרש של 5 חודשים. תכירו אותם: https://instagram.com/be_sembol?igshid=6xllp87ws20e ‎עם האימהות סדרי העדיפויות השתנו, החלומות נהיו קצת יותר פרקטיים והשילוב הגדול והידוע לשמצה של אימהות-קריירה הגיע גם אלינו. ‎החלטנו, כל אחת בנפרד, שבכדי לצלוח אותו השליטה צריכה להיות בידיים שלנו וזה אומר, לצאת לדרך עצמאית. היה לנו ברור שכמו כל דבר בחיים גם את זה – נעשה ביחד.  ‎כמות הרעיונות שזרמה לנו לראש הייתה עצומה ככמות הפעמים שהילדים היו חולים בשנה הראשונה בגן (‎מה שלא קידם את ההתקדמות). ימים, שעות, חודשים!!! של השקעה ובחינה לעומק של כל רעיון עסקי (וגאוני) שלא הניבו פרי. ‎הרבה תסכול, הרבה מחשבות והרבה תהיות האם בחרנו בדרך הנכונה. האם אמהות באמת יכולות להיות יזמיות כשבדרך יש כל כך הרבה קשיים? כל כך הרבה דברים להתמודד במקביל? ‎ובדרך נולדו עוד שני ילדים (1 לכל אחת כן?!)כרגיל בתיאום מושלם. ואם חשבנו שעם ילד אחד קשה לפתח קריירה אז גילינו שעם שניים האתגר נראה כמעט בלתי אפשרי. ‎ודווקא ביום שכמעט והרמנו ידיים, כשהייאוש היה במצב הכי פחות נוח שלו, שם זה קרה. ‎זה היה ביום שהחלטנו לזנוח עסק שעבדנו עליו כמה חודשים, אחרי שהתוכנית העסקית הראתה שזה לא משתלם. ‎האוויר היה בחוץ, המוטיבציה שאפה לאפס וספיר הגיע עם רעיון: ‎-”תכשיטים עם משמעות” ‎הרמתי את הראש המיואש שלי אליה וחצי חיוך מפוחד עלה על פניי… ‎החששות שלי כבר דיברו בשמי.ֿ ‎מה שוב נלך על עוד רעיון? ‎לפני דקה הבטחתי לעצמי שעכשיו אני בהפסקה. ‎ואם זה לא ילך? שוב נבזבז זמן? שוב נשקיע אנרגיות ומאמצים? ‎די! אני כבר מיואשת!! ‎אבל.. יש פה משהו. הפעם ממש! ‎אנחנו הרי הכי מחוברות לזה, לעיצוב, לסטייל, וזה לא סתם זה עם משמעות!!! תכשיטים יפים הרי יש בלי סוף אבל לשלנו יהיה גם ערך מעבר. ‎הם יסמלו משהו, הם יתנו תחושה של אופטימיות ומשמעות לעונדת, יהיה מאחוריהם סיפור. התחלנו לעבוד על זה בשיא המרץ, צללנו לתחום חדש ולא מוכר. ‎למדנו בתשעה חודשים מה שלא למדנו בשלוש שנים אקדמיות. ‎הכל מאפס. ‎השקענו במוצר מבלי להתפשר, עוד ועוד, עד שיצא כמו שחלמנו. ‎חקרנו עולמות שלמים של משמעות, רוח, מיסטיקה, סמלים, אבנים עם סגולות ועוד. עברנו מסע רוחני של חיפוש אחר משמעויות ותיעדנו אותו לערוץ היוטיוב שלנו –  https://www.youtube.com/channel/UCAzajhXsqmKVLjbMF3io9yA שמנו לעצמנו יעד ביומן ואמרנו לעצמנו שלא משנה מה- שם אנחנו משיקות את המותג שלנו. בשביל המטרה הזאת כל הבית התגייס- הבעלים תפסו פיקוד, הסבתות נקראו לדגל והיו גם בייביסיטריות שנתנו תמיכה עורפית. זאת הייתה רכבת הרים מפותלת ומפחידה, היו שם חתיכת ירידות תלולות אבל בסוף בי סמבול יצא לאוויר. ממש כמו ילד.  זהו זה שלנו! עשינו את זה! למרות הכל! היה שווה להאמין, היה שווה לא לוותר, לעצמנו ועל עצמנו. עשינו את זה בשבילנו, אחרי כל כך הרבה זמן שעשינו בשביל כולם מלבד עצמנו.  כמו אחרי לידה- זה היה קשה, זה היה כואב, זה היה מתיש, אבל יחד עם זאת הכי מספק, הכי מתגמל והכי מהכל אנחנו מאוהבות בו. בילד שלנו. כלומר בעסק. אבל גם בלידה של עסק, ממש כמו בלידה של ילד, קושי אחד מסתיים, וקשיים אחרים מתחילים. וכמו שלילד עכשיו צריך לדאוג, לגדל, לחנך, כך גם עם עסק. העבודה הקשה ממש לא מסתיימת לאחר ההקמה. האתגרים שיש בפנינו רק הולכים ומתעצמים. איך לייעל, לשפר, להפחית עלויות, לחדור לשוק, להיות רלוונטיות- כל עוד יש רצונות- ישנם קשיים. הקשיים תמיד יצוצו, אחד יפתר, והשני יחליף אותו, והתפקיד שלנו זה לשמור על הגישה הנכונה ולהבין שבלי קושי, אין סיפוק. יש לנו 10 טיפים מאמא לאמא- שיעזרו לך להתמודד עם האתגר: 1.אל תפחדי להעז- אם את יכולה לחלום את זה- את יכולה לעשות את זה! 2.קחי עזרה- כל עזרה שהיא! סבתא/דודה/שכנה/עזרה בכסף- הכול! בהתחלה זה קצת קשה לשחרר אבל אחר כך זה שווה את זה. 3.אל תתייאשי- תנסי להסתכל על התמונה הגדולה, מה את רוצה להשיג? תזכירי לעצמך מדי פעם איך הכול התחיל, תתאהבי בחזרה ברעיון הראשוני. 4.תבחרי לשתף אנשים/חברות שמרימות אותך, לא כאלה שיגידו לך למה זה לא טוב. 5.תנשמי. 6.תפרגני לעצמך-תזכרי לעצור מדי פעם ולהיות גאה בעצמך 7.תנסי לעשות לך זמנים קבועים לדברים שאת לא מספיקה להגיע אליהם- גם אם זה אומר זמן קבוע לדייט עם הבן זוג, או יום קבוע לג׳ימבורי עם הילד, ככה תהיי בטוחה שאת לא מפספסת מישהו בדרך. 8.תספרי ותשתפי- את אף פעם לא יודעת מאיזה כיוון תגיע עצה טובה, עזרה, רעיון… 9.אל תוותרי על עצמך, תממשי את החלומות שלך- אמא טובה היא אמא מאושרת! 10.צאי לדרך! שלא תסתכלי לאחור עוד 30 שנה ותתחרטי איך לא עשית. כאמהות לאמהות, מאחלות לכן בהצלחה ענקית!עופו על עצמכן ותכוונו לירח, מקסימום תפגעו בכוכבים (;שלכן, ספיר ומור.  ועכשיו מוזמנות להתרשם מהבייבי שלנו: אתר- https://www.besembol.com/אינסטגרם- https://www.instagram.com/tv/B1LrfrRgWz1/?igshid=p58dke89g5a9

שוב שלום לכן! אנחנו ,יוכי וסיון – בעלות מותג אמאות (אמא +אות), – ייעוץ והנחייה לתהליכי למידה שמחים. מומחיות בעלות עשר שנות ניסיון באבחון וטיפול לקויות למידה והובלת תהליכי למידה (M.A). מנחות מורים, גננות ומלוות הורים בחינוך הביתי. מפתחות משחקי שפה וחשיבה, והכי חשוב: אמהות לשני זוגות של צמודים, החוות יום יום את תהליך הגדילה וההתפתחות שלהם ושואפות לחבר בין הידע האקדמי שלנו לבין ההורות שלנו. אחרי שקראתם את הכתבה הקודמת בבלוג – 10 דברים שלא ידעתן על קריאת ספרים לתינוקות, הכי מתבקש שתקבלו כעת את ה- TOP 10 לגיל הרך, ממדף הספרים של ילדינו הפרטיים! איך שהתינוק נולד לכולנו יש נטייה מיד להניח בעגלה ספר תמונות ואף מקפידים שהתחלה הוא יהיה בשחור לבן. אנחנו מחזיקים בבית ספרי תמונות שילמדו את הילדים שמות של חיות, פירות, פעולות וכן הלאה. הסבתות של כולנו מדקלמות מהראש דקלומים בחרוזים, ובתור לטיפת חלב אנחנו שרים שירים ומשחקים במשחקי אצבעות. כל אלו הם סוגי ספרים לגיל הרך, מעבר לכך יש כמובן גם את הספרים “הרגילים”. כן, האימג’ לספר שקופץ לכם לראש כשאתם חושבים עליו. אז מה מיוחד בספרים לקטנטנים? איך בוחרים למה לחשוף בשלב ראשון ואיזה ספר בשלב שני? בואו נעשה סדר – בגיל לידה עד שנה הספרים שנגיש לתינוקות מאופיינים במלל קצר יחסית, הם ילוו בחזרתיות כאשר המקצב והחריזה יתפסו נפח משמעותי. נכון, בהתחלה הקטן שלכם לא יסתכל על הספר ולא יהיה ממוקד בו, אבל החוויה של ניגון הספר בקול המוכר של אמא ואבא הם אלו שיעניקו לו את החוויה הראשונה והטובה מספר קריאה. ספרים של שירי אצבעות, דקלומים ושירים נהדרים כבר מגיל לידה. החל מגיל ארבעה חודשים עד חצי שנה הילדים כבר מושיטים את היד לספר, מנסים להחזיק אותו וחלקם אף מתחילים לדפדף. לכן מומלץ להגיש להם ספרים עם דפים עבים, כדי שהם יישרדו את החקר הטבעי של התינוקות לגעת בספר ואף לטעום ממנו :). התינוקות נהנים להתבונן באיורים, להצביע ולחפש אלמנטים המוכרים מעולמם. כמובן שאנחנו יכולים לספר להם את הספר כלשונו, ואף להמציא מלל מקורי שלנו ולתאר את האובייקט בתמונה. בגיל שנה חלה עלייה קוגניטיבית, התפתחות שכלית, בקרב התינוק. התפתחות זו מאפשרת לו להבין יותר טוב סיבתיות וכמובן שתפקודי הזיכרון מבוססים יותר. אז נכון, ש”לבד על המרבד” זה ספר ממש ממש קצר, אבל אם תחשבו על המשמעות שלו הוא דורש עומק. בדומה לכך גם ההבנה שיש דברים לא הגיוניים בספר “הלו, הלו אבא!” היא התפתחות קוגניטיבית המבשילה החל משנת החיים השנייה של התינוק. כתבו לנו איזה ספר הילדים שלכם הכי אוהבים, שתפו אותנו אם יש לנו ולכן את אותו מדף הספרים בדיוק, מחכות לקרוא את התגובות שלכן. אם אתן לא מצליחות לשבת עם הילד שלכן וליהנות מקריאה משותפת, אם אתן לא יודעות איך לתווך את המשחק החדש שקניתן ורוצות לפתח את הילד שלכן – צרו עמנו קשר ותגיעו יחד עם הקטן שלכן לפגישת הדרכה. נ.ב. מוזמנות לקבל מאיתנו השראה להכנסת למידה שמחה לשגרה שלנו עם הילדים באופן הכי טבעי שיש. האינסטגרם שלנו מלא ברעיונות, המלצות וכמובן שיתופים שלכן בסטורי – איך אתן מקדמות למידה שמחה בבית. שלכן, יוכי וסיון | אמאות? לינק לעמוד האינסטגרם שלנו: https://www.instagram.com/imma.ot_happy_learning/ לקביעת פגישה: הילה – 052-9401879 | סיון – 0544243073 אתר הבית: https://www.immaot.co.il/

וואי וואי… אני מודה, אני חוששת מהמעבר של שוןשון מגן פרטי, אינטימי, בו קיבל יחס חם, אישי ומכיל לגן עירייה בו הם כמעט שלושים ילדים שהרוב גדולים ממנו בשנה! אני ברגעים אלו חזרתי מאסיפת הורים בגן, שאגב, הגן נמצא ממש מתחת לבית שלנו, הליכה של דקה ברגל (אפילו לא חוצים כביש!) אבל עזבו את זה, חזרתי קצת שוקיסטית. בעיניי, הילד שלי עדיין הבייבי שלי. אני גם מרגישה שהטיימינג לא הכי טוב. אבל יש דברים שכתובים מלמעלה ולא תלויים בי, אבל עדיין, אני האמא ואני מרגישה אחריות גדולה. מרגישה סוג של אשמה, שהפלתי עליו יותר מידי דברים בו זמנית. גם הבאתי לו אח (ריו זה החיים!) והוא הפך בן רגע ל״אח גדול״, גם עברנו דירה, גם הוא נגמל מחיתולים וגם עובר לגן של גדולים וכל זה תוך 3 חודשים. 3 חודשים שמצד שני, אפשר לראות את ההתקדמות וההתפתחות שלו, לטובה. הדיבור נפתח לו ממש, הסקרנות שלו כלפי דברים מדהימה אותי, הדאגה שלו כלפי ריו מרגשת אותי, הוא משתף וחולק, האינטליגנציה הרגשית שלו מאוד גבוהה ואני רואה את זה בעיקר בסיטואציות עם חברים, אני אוהבת לצפות מהצד על ההתנהגות שלו והכי מכל החום והאהבה שהוא מרעיף על כל מי שמשקיע בו. ומשקיעים בו. סבתא יהודית נגיד, היא האהובה עליו, המועדפת עליו, הנאמבר וואן שלו. היא קונה לו, מעשירה אותו, מרצה אותו מגניבה לו מידי פעם ביצות הפתעה וכאלה. סבתא זה סבתא ולמדתי לקבל את זה- היא המפנקת, אני המחנכת, זו שצריכה להציב גבולות. יותר נכון, ודים. זה גם יותר קל לו, זה חלק מהמנטליות שלו. להיות יותר נוקשה. לי אישית זה מאוד קשה, ואני עובדת על זה עם עצמי. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להיות יותר חזקה מול שון, אבל דמעה אחת שיורדת לו או חיוך אחד שלו ושהוא מנסה להתחבב עליי ומחבק ומנשק אני מתרככת כמו מרגרינה. הילד הזה כובש אותי. מקווה שיכבוש גם את הגננות, הסייעות, הילדים בגן. אז נחזור לזה רגע?! מאוד השתדלתי במהלך החופש לעשות לו הכנה מוקדמת. דיברנו הרבה בבית על המעבר ל״גן של גדולים״, קנינו ביחד המון משחקי חשיבה ויצירה שנזמין חברים חדשים מהגן אלינו הביתה… אני ממש מקווה ששון לא ירגיש שהוא נזרק למים עמוקים… זה קטע, בגן עירייה כל אחד מביא קופסת אוכל מהבית ויש צהרון שזה בכלל צוות אחר, הכל שונה והכל חדש. אני ממש בסערת רגשות, מצד אחד אני שמחה, הילד שלי גדל וכולי בהתרגשות וציפייה, מצד שני המון חששות… בעיקר היום הראשון מלחיץ אותי, השבוע הראשון יותר נכון… זה מאוד אינדיבידואלי ותלוי ילד, כל ילד וקצב ההסתגלות שלו… ומסיפורים בגינה, שמעתי אימהות שאמרו שאצלם זה עבר חלק (אמן וגם לנו!) מה שכן, חשוב מאוד לא לשדר לילד פחד. התפקיד שלנו, ההורים, להיות שלמים עם ההחלטה שלקחנו, במקרה שלי זה לשלוח את שון לגן עירייה ולא להשאיר אותו עוד שנה בפרטי, אני ביררתי על הגן ואני מרגישה שבחרתי נכון עבור הילד שלי. ברגע שאנחנו נשחרר ונשדר רוגע וביטחון, זה מה שהילד שלנו יספוג. והפוך. אם אבוא עם ספקות וחוסר ביטחון, זה מאוד יקשה על שון. אני ממש עובדת על עצמי, אני צריכה תמיד לזכור, וגם אתן אימהות, שכניסה לגן זה מעין מקפצה עבור ההתפתחות של הילד. הוא ילמד לתת אמון לאנשים אחרים, להיות עצמאי יותר, לתפקד וליהנות בסביבה זרה, שלא רגיל אליה, עם חברים חדשים, לשתף ולחלוק משחקים, הוא יפתח יכולות קוגניטיביות, חברתיות, שפתיות, מוטוריקה עדינה וגסה וכמובן עולם הרגש. אז נכון, יהיה לא קל, לשנינו, לכל אחד קשה בהתחלה במסגרת חדשה אבל בואו נאמין בילדים שלנו, ניפרד מהם לשלום בחיבוק ונשיקה, להגיד ״אמא תחזור יותר מאוחר לקחת אותך״ להסתובב וללכת. זה יהיה קשה, ובטח שמתחיל הבכי. אבל חייבים להיות חזקים, המלצה שלי לא לחכות מחוץ לדלת לשמוע את הילד שלך בוכה, זה קורע לב, וכל דקה נראית כמו נצח וזה באמת כמה דקות ואז הם שוכחים. שיהיה בהצלחה ובקלות לכולם, לקטנטנים שלנו וגם להורים!!! תעדכנו איך עבר morsilver@ נשיקות.

יש רגעים שהם קסם, שמילים לא יצליחו לתאר את החוזקה שלהם, שהם שלנו ורק שלנו. הריון, שהוא המסע הכי משמעותי בחיינו. חגיגות יום ההולדת של האהובים שלנו והתרגשות הגדולה לקראתה. הרגע הזה שבו כל המשפחה מתכנסת יחד למען זיכרון כה מקודש. כל זה לא היה קורה אם לא היינו עוצרים לרגע מכל השגרה האינטנסיבית של חיינו, לוקחים את המושכות לידיים ומעניקים לעצמנו את המתנה הכי סנטימנטלית שיכולנו לקבל – צילומים! כמה כייף שיש מישהו שעושה את זה עבורנו. היי בנות יקרות, אני כה נרגשת לכתוב לכן פה בפעם הראשונה על החוויות שלי כצלמת הריון ומשפחה ולשתף אתכן מהזוית שלי על איך אני לוכדת את הרגעים הכי מרגשים בחייכם, באהבה ענקית, בהשקעה רבה ותמיד בחיוך רחב. וכל זאת מנקודת מבט של צלמת ואמא לשתי מתנות יקרות. הרבה נשים פונות אליי באמצע ההריון שלהן בשאלות מגוונות כמו: באיזה שבוע כדאי להצטלם? סטודיו או לוקיישן? כדאי עכשיו או שעדיף לחכות עוד קצת? עם או בלי הבן זוג? אפשר להביא את הכלב/ה שלנו לצילומים? (ברור שכן) מה אני אלבש??? כלום לא עולה עליי!!! אז לפני שאמשיך חשוב לי לציין שאין יותר טהור, יפה, נשי וקסום מאישה בהריון וזאת המתנה הכי מופלאה שזוג קיבל מהבריאה. ועכשיו נדבר על איך מתארגנים לקראת הצילומים, מה אסור לנו לשכוח ומה חשוב מאוד שנדע. הריון הוא תהליך מאוד אינדיבידואלי, כל אישה חווה אותו שונה מהאחרת ולכן אתן יודעות הכי טוב מתי אתן מרגישות שזה הזמן הנכון לעשות את הצילומים. יחד עם זאת, המלצתי היא לקבוע את הצילומים לשבוע 30-33, אחרי שבועות אלה מתחיל להיות קשה פיזית ולא תמיד נוח להתנועע בנוחות בצילומים. (בהריון של תאומים ובהריון מרובה עוברים מומלץ כבר בשבוע 28-30 להצטלם מכיוון ובהריונות אלה יולדים לפני הזמן). הריון הוא יצירה של אדם לתוך העולם והכי טבעי שהוא יצולם בלוקיישן פתוח שמספר סיפור, מעביר חוויה ונותן עוד מימד לתמונה. לוקיישן פתוח יכול להיות חוף ים אהוב, יער, אגם או כל מקום אחר שנמצא בחוץ. במידה וההריון בסיכון אפשר לצלם בבית המצולמים, זה תמיד מאתגר אותי להגיע למקום שאני לא מכירה ולייצר ממנו אימג’ים אותנטיים. המפגש עם כל אחד מהמצולמים שלי מאוד מרגש אותי, אחרי הכל אין לנו הכרות מוקדמת ומעמד הצילומים הוא ההכרות הראשונה שלנו. אני מאוד מחוברת לעבודה שלי ולשפת הצילום הייחודית שלי שבאה לידי ביטוי בהעמדות של המצולמים, תחילה אני מנחה אותם איך לעמוד מול המצלמה ומהר מאוד כולם משתחררים, נהנים מהחוויה ומרגישים מאוד בנוח איתי. זוויות הצילום שלי מאוד נעימות ומחמיאות. התאורה שאני בוחרת לעבוד איתה מאוד רכה ומלטפת, האביזרים שאני מביאה איתי לסט הצילומים נבחרים בקפידה ומסט לסט משתדרגים ונותנים ערך מוסף לאווירה שהיא חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הצילומית שלי. מבחינת לבוש את הבגדים אתם מביאים מהבית תוך הנחיות שלי לאיזה בגדים ובאיזו צבעוניות. חשוב שתהיה הרמוניה וצבע הבגד הוא מרכיב מאוד חשוב בהרמוניה שנוצרת בפריים ולכן מומלץ להגיע בצבעים נעימים ולא מקושקשים, צבעי פסטל ולבן יתקבלו בברכה. לצילומים עצמם מאוד חשוב להגיע עם בקבוק מים גדול, אוכל או איזה פרי שיכניס קצת אנרגיות, מגבונים כדי להתרענן ונייר טואלט שיעזור להריונית שלנו להתפנות בכייף. אחרי ההריון באה הלידה ואיתה היצירה שלכם שהופכת אתכם מזוג למשפחה, החיים מקבלים לפתע משמעות שונה, סדר העדיפויות משתנה והעולם שלכם כבר הרבה יותר מלא ומסופק. הזמן עובר מהר, החוויות עם הקטנ/ה קסומות והאהבה גדלה וגדלה. ואז ברגע, מגיע גיל שנה ואין יותר מרגש מזה. אנחנו רוצים להעניק לגור שלנו הכל ורק לראות אותו מאושר בעולם. אני זוכרת שהתינוק שלי חגג שנה והפרפרים שהתעופפו לי בבטן חגגו חגיגה גדולה, לא הבנתי מה קורה איתי, עד אותו רגע צילמתי כל כך הרבה משפחות מרוגשות ופתאום זאת אני שלא מצליחה לתרגם את הרגשות שלי ורק רוצה לתעד את החגיגה של הקטן שלי, להראות לו את התמונות כשיגדל ולספר לו שאני כל כך שמחה שתיעדתי את הרגע הזה ושעכשיו גם אתה יכול להיות עד לאושר הזה. היה לי חשוב שאני זאת שאצלם אז גייסתי את בעלי שזרם באופן מפתיע, הזמנתי כמה ימים לפני זר גיבסניות לקטן, הרכבתי לנו סטים של בגדים תואמים מבחינת צבעים, שמתי את המצלמה על החצובה והתחלתי לצלם את התיעוד של אחד הרגעים המרגשים בחיי.   הרגע הזה שבו אני מאחדת משפחה למען תיעוד של רגע שייזכר להם לכל החיים הוא מדהים בעייני. ההורים מדברים איתי בהתרגשות ומספרים לי על ההתארגנות שלהם לקראת הצילומים, מתלבטים איתי אם לעשות ״סמאש דה קייק״ ואני תמיד אומרת שה״סמאש״ הוא חלק קטן ומאוד חמוד שמכניס נפח לצילומים. לפני שאספר לכם איך מתארגנים לקראת צילומי יומולדת חשוב שתיקחו בחשבון שיתר הילדים שלכם כמובן גם מוזמנים להגיע להצטלם ביום זה ולכן אותם צילומי יומולדת הם לגמרי צילומי יומולדת בשילוב של צילומי משפחה. אז איך כדאי להתארגן לקראת צילומי היומולדת של הילד/ה שלכם? למי שרוצה להביא לצילומים בלוני הליום וזר לראש מאוד מומלץ לקבוע כשבוע מראש ולא בדקה ה-90. חשוב לזכור שהעוגה ל״סמאש״ תוך רבע שעה מגיעה ישירות לפח ולכן אין צורך לקנות עוגה יקרה ולגמרי אפשר להכין משהו פשוט בבית (מי שירצה מתכון פשוט שנראה מדהים מוזמן לדבר איתי לפני הצילומים). ל״סמאש״ חשוב להצטייד במגבונים, בקבוק מים כדי לשטוף קצת את הפנים של הקטנ/ה, מגבת, שקית כדי לשים בה את הבגדים הדביקים והכי חשוב להתכונן לזה שכנראה וגם אתם תהיו קצת דביקים. מגיעים לצילומים עם מספר סטים של בגדים לכם ולילד/ה, מומלץ להתאים בין הגוונים של הצבעים כדי לייצר הרמוניה. אקססוריז מעניינים תמיד מצטלמים יפה אז תרשו לעצמכם קצת להשתולל. אני מאוד אוהבת לייצר סיפור ולהוציא את המקסימום מהלוקיישן שבו אני מצלמת אתכם ולכן עוד לפני שאתם מגיעים אני כבר נמצאת בלוקיישן ומארגנת לכם סט צילומים חלומי שכולל אוהל טיפי עם אביזרים ושטיחונים אתניים שנבחרו בפינצטה, ערסל מקרמה זוגי ויחיד ועוד הרבה הפתעות קסומות שמסט לסט מתחדשות. חשוב להביא לילד/ה אוכל, שתייה ופרי כדי שיקבלו אנרגיות במהלך הצילומים. לרוב הצילומים עורכים עד שעתיים, הקטנים מתעייפים מהיום הזה ולכן אני צריכה לייצר את המקסימום מבלי להתיש אותם. הכי חשוב להגיע בראש פתוח ולהבין שאתם מגיעים לחוויה מדהימה שנעשית בכייף גדול. ולי חשוב לספר לכם שאין דבר שאני יותר אוהבת לעשות מלצלם אנשים ולתעד באותנטיות את הרגעים המרגשים בחייהם. תודה לכל אותן משפחות יקרות שבחרו בי ותודה לאלה שיבחרו בי בהמשך. שלכן, חן. אינסטגרם chen_mizi@

היי אני הדר, גננת מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני בחינוך ובעיקר אמא מכורה לשתיים. ריי בת שנתיים ושלושה חודשים וסאן בת שלושה חודשים. באתי כדי לספר לכן מה עברתי כשסאן נכנסה לחיינו כשאנחנו כבר בהרכב משפחתי מגובש. בתור זו שתמיד תומכת בהורים ובעיקר בילדים כשאח חדש מגיע לעולם הייתי בטוחה שזה קטן עלי… הרי אני משננת את התורה בעל פה גם אם תעירו אותי אחרי הנקות בשתיים בלילה…הייתי מוכנה להכל, הכנו את ריי בצורה הכי מדויקת עבורנו ואז זה קרה…שבוע 39+2 בלידת בזק הגיחה לעולם לביאה קטנה שרצתה לצאת ועכשיו… ההתחלה הייתה נראית חלומית ריי רק רצתה לחבק ולנשק אותה כשניפגשו בפעם הראשונה וההורמונים של כולם השתוללו… זה היה מרגש בצורה מאוד קיצונית. אבל אז היא ביקשה שאחזור איתה הבייתה ואני בדמעות מסבירה שאני והתינוקת צריכות להישאר הלילה בבית החולים… ואז זה נפל עלי…מה עשיתי לה… אני שהייתי כל כולי שלה 100% “עוזבת” אותה לטובת תינוקת שאני לא ממש מכירה ועוד לא ממש אוהבת… התחושה הזו ליוותה אותי גם עם החזרה הבייתה ובכל החודש הראשון שלנו בהרכב החדש. אחים זו מתנה… ככה צריך להתייחס לזה. כל מי שיש לו אח או אחות יודע שאין דבר עמוק יותר מקשר בין אחים, גם כאלו שלא מדברים על בסיס יומי. יש משהו שמחבר בין שני אנשים שנוצרו באותו הרחם וגדלו לאותה המשפחה.. אז בכל פעם שהרגשתי צביטה על כך שריי כבר לא הנסיכה היחידה בבית, שתשומת הלב לא משנה מה נעשה תצטרך להתחלק עכשיו נזכרתי שאני ואבא שלה נתנו לה את המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל, אחות! אהבה מזמנת אהבה! הלב שלי כבר מכיר מה היא אהבת ילד, כשריי נולדה הלב למד להכיל את הדבר הזה שנקרא ילד… ככול שהיא גדלה והתחילה להגיב ולתקשר הלב התרחב עוד ועוד והאהבה הפכה לטרוף… אתן בטוח יודעות על מה אני מדברת…אז כשסאן נולדה לקח לנו כמה ימים ספורים של היכרות אבל הלב כבר ידע… ההתאהבות הייתה הרבה יותר מהירה ועוצמצית ואת כל הטוב הזה השתדלתי תמיד להקרין ליד ריי ולא בהיחבא.. לא התביישתי שאני אוהבת את סאן כפי שאני אוהבת אותה, לא פחדתי שהיא תעלב או תכעס… וכך ריי התאהבה בה עוד יותר וגילויי האהבה רק הלכו והתעצמו. היי, אני כבר לא תינוק! ריי שעד לא מזמן הייתה התינוקת שלנו נראתה פתאום ילדה גדולה. היא באמת נתנה איזו קפיצה בסמוך ללידה, היא מדברת ומאוד עצמאית… רוצה הכל לבד (זה כבר עניין לבלוג אחר גיל שנתיים האיום) ונראה שממש מסתדרת בעולם הזה… אבל אל לנו לשכוח בתור הבוגר האחראי בכל המערכה הזו שלא משנה בן כמה הגדול שלכן הנפש שלו עדינה כשל תינוק… אל תוותרו לרגע על הזמן שלכם יחד גם אם זה רק שעה אחת אחרי שהתינוקי ישן… , רייצוק עם כל גודלה הפיזי מקווצצת את עצמה לתוך הטרמפולינה המזערית ורוצה שננדנד אותה כמו את סאן ובעצם מזכירה לנו… שהיא עוד תינוקת בעצמה. אני לגמרי זורמת איתה וזה נותן לנשמה שלה ובעיקר לשלי לנוח קצת ולהיזכר במקום המוכר והבטוח שלנו… כשהיינו רק אני והיא. אני אראה לך מה זה… כאמא בפעם השנייה הגעתי מאוד בטוחה לטיפול בסאן, ידעתי הכל… איך מניקים, איך מרדימים, איך מחתילים, איך מקלחים… וסאן החליטה להוכיח את מקומה, אצלה זה יהיה אחרת… ההנקה הייתה יותר מאתגרת, כבר אי אפשר לעמוד בחלונות שינה באופן מוחלט כמו בילד הראשון וכו… בקיצור… נתתי לה את המושכות. נתתי לה ללמד אותי מה נכון עבורה ולא להיות זו שאמונה על הידע… היום שלושה חודשים אחרי כבר למדתי להכיר ולדעת בדיוק מה היא צריכה מתי ואיפה… אבל רק כי וויתרתי על המקום של ההורה היודע הכל וכאילו התחלתי מהתחלה… נתתי לסאן את הכוח ללמד אותי להכיר אותה… הייתי קשובה! אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד ועוד על כניסתו של ילד חדש לעולמנו אבל האמת שהחוויה היא כל כך עוצמצית שאני רוצה לתת לך לגלות לבד… רק תזכרי שיש לך את הכוח להכיל הכל גם ברגעי משבר שיבואו והם יבואו… תזכרי שזו לא בושה לבקש עזרה ההפך זה מראה על כך שאת קשובה לעצמך ולילדייך… ותמיד תמיד תגידי לעצמך שזו מתנה הכי גדולה שיכלת להעניק לך ולמשפחתך וככה תתייחסי לזה בהודיה ובקבלה. אני אשמח לענות על כל שאלה, לשמוע גם על הרגעים החשוכים יותר ולתת עצה על סמך ניסיוני המקצועי והאישי. שלכן, הדר. חפשו אותי באינסטגרם hadarshayo@